1. המדינה צריכה לקחת אחריות על הידע של האזרח בנוגע •
למשכנתא.
המדינה צריכה לקחת אחריות על פיקוח על טיפולי רכב •
2. לבנק אין אינטרס להסביר ללקוח כמה הוא מרוויח עליו ואיך ניתן להקטין רווח זה. כך יוצא, שכל הטיפול במשכנתא עובר לאזרח •
המסכן שמתרחק ממספרים כמו מאש וימהר לחתום על המסמכים בלי להבין באמת על מה חתם.
יש לחייב בנקים להסביר מה משמעות לוח שפיצר- האם כדאי לקנות דירה או להשכיר. לא ייתכן שזוגות צעירים שעומדים להתחתן •
נכנסים אוטומטית לפרוייקט של רכישת דירה, מבלי לדעת את המספרים. לוח שפיצר איננו טריוויאלי ומחובתה של המדינה לדאוג
שהאזרח הקטן יבין מול מה הוא עומד. בכלל זה, יש להסביר לאזרח הפשוט מדוע משתלם לו יותר לקחת משכנתא של 01 שנים על פני
03 שנה וכו' ובמה זה כרוך.
בנוסף, יש להסביר לצרכן מה משמעות האינפלציה וכיצד זה עשוי להשפיע על תשלום ההחזר החודשי של המשכנתא. •
מן הראוי להרחיב הסברים אלה גם לטובת חסכונות פק "מ של הבנק מול אג "ח ממשלתי ומק"מים. •
3. כל מי שנכנס פעם למוסך מכיר את התחושה שאתה יודע איך נכנסת אך אינך יודע איך תצא. רק •
בתחום זה יכולים לשלם אלפי שקלים כמעט ללא אפשרות מיקוח. פותחים את הרכב, לאחר שנתקע
איפשהו והמוסכניק מתחיל לדבר על כל מיני מושגים. כשנותנים הצעת מחיר, זה בדר"כ לא כולל
מע"מ, לא כולל עבודה ולא כולל כל מיני תוספים (למשל החלפת רדיאטור לא כולל מיים, שמן, עבודה
ומע"מ). כך המחיר מטפס במאות שקלים ללא אפשרות מיקוח.
אני מציעה לחייב מוסכים לתת הצעת מחיר מפורטת כתובה כוללת הכל. בהצעה יש לכלול את כל •
רכיביה במושגים משותפים שהוגדרו מראש ע"י גוף ממשלתי כלשהו. בצורה זו הלקוח יוכל להשוות
הצעת מחיר זו מול אחרת, ממש כמו שעושים היום בתחום המחשבים האישיים למשל (פורטים את
המחשב לרכיביו וכך ניתן להשוות בין חנויות שונות). זה כמובן מסביר מדוע בתחום המחשבים שיעורי
הרווח מזעריים ( צריך להיות גאון כדי להרוויח בתחום זה) לעומת תחום תיקוני הרכב, שם מדברים
על כ- %005 רווח.
