1. רבקה רז אני הולך למות, הוא אמר זוכה בפרס אקו"ם ליצירה בעילום שם לשנת 2009 בניית מצגת ועיצובה: שרית שץ
2. "אני הולך למות, הוא אמר" הוא סיפור חיים המועצם באהבת נפש. סיפור המגולל בצימאון אינסופי לחיים – מאבקים והתמודדויות שבחיי שעה, אף כי שם הספר מעיד כי החיים קרבים לסיומם. הנופים, עונות השנה המתחלפות, הדיאלוג הפנימי הזורם, הכאבים והכמיהות מתוארים ביד אמן ונוסכים הווה מתמשך אחד. הספר זכה בפרס אקו"ם ליצירה בעילום שם לשנת 2009. הוא יצא לאור בשנת 2011, ספרית הפועלים. מנימוקי השופטים: "אני הולך למות הוא אמר" הוא קובץ שירי פרידה מאהוב שאיננו עוד בין החיים. במובנים מסוימים זהו ספר מסע. מסע אל העבר, אל תחנות ההיפרדות ואל צומת ההכרה בכך שהזמן אוזל. אך זהו גם מסע אל העתיד, אל הזמן שאחרי המוות, זמן האבל, זמן ההשלמה, זמן מציאת הנוכחות החסרה המתגלמת ביופיו המתחדש של העולם. המצגת מביאה פרק אחד בלבד מתוך הספר – פרק 26.
3. לא, לא יכולת לבחור מקום פיוטי מזה כדי לנוח, לא יכולת לבחור מרחב מתאים מזה כדי להתחבר אל האדמה, אל הנוף שכה אהבת, לא יכולת לבחור פינה רומנטית מזו כדי שניפגש.
4. האם היה זה לפני שנה, בתחילת הסיבוב השני של הטיפולים, שעה שהתיישבנו במטבח לארוחת הצהריים – שניצלים ותפוחי-אדמה מטוגנים, כמו שאהבת (אז עוד יכולת לאכול) יהיה איכפת לָךְ, שאלת פתאום – האם תתנגדי, פתחת ואמרת, כך סתם, כבדרך אגב ובלי הכנה מוקדמת, האם תתנגדי אם אקנה לי, בכפר תבור, שבו כל כך אהבנו לשהות בבית הישן עם התריסים הכחולים ועץ הזית העתיק בחזית, המשקיף על חלקת פרגים (זוכרת?), ושדות חיטה מוזהבים, ומטעי אפרסקים פורחים בוורוד, שם, בפתוח, מתחת לכיפת שמיים ענקית, שם לרגלי התבור, האם תתנגדי אם אקנה לי חלקה בבית-הקברות?
5. לא, לא יכולת לבחור לך בית ונחלה יותר פיוטיים מאשר כאן, במעלה הגבעה, בצל האקליפטוסים העתיקים, או יום נעים ומבטיח יותר מאשר באמצע האביב – מלוּוה בידידים משכבר הימים מנוּעים מלהספיד, לפי בקשתך המפורשת, כשאתה מלווה בצלילה הנוקב והמתפרץ של חצוצרה יחידה, קול בודד הקורע את הנוף הפתוח, רחב ידיים קול המשמיע את הצלילים שלך.
6. כשחיברת אותם, לפני שנים, האם חשבת על הלוויה שלך? ברגע זה נישאים הצלילים שלך על פני שדות חיטה ירוקים ואחו מתגלגל, מטפסים על המדרונות הסלעיים של הר תבור... הקשב! אתה שומע? זו החצוצרה ששרה את שירך, חורשת את אדמת הגליל שטופת השמש בשיר הגעגועים שחיברת. הנה היא מחבקת אותנו, החיים עדיין – שמצטופפים עכשיו סביב סלע הגרנית שנעקר ממקומו בהר כדי לחבור אליך ולסמן את ביתך החדש שבבית-העלמין העתיק, העשיר בצמחייה ופריחה – מקשיבים לנפשך שרה.
7. הקשב! כיצד הצלילים ממריאים, איך הם פורשים כנפיים ומרחפים מעל השדות המנוקדים בפריחה, ואיך הם מחבקים את סלעי הגרנית, ונישאים אל פסגת ההר לחוֹג את הדר העולם.
8. לנשארים, המוות לעולם אינו דומם. אך באותו יום שישי, האחרון, שררה דממה. הלכנו על קצות האצבעות. כבר לא שאלת, לא מחית. לא הוצאת הגה. שתקת. כמו התקיימת בעולם אחר, כולו שלך, שאליו לא הייתה לנו דריסת רגל. המתנת לכניסת השבת, והלכת בשקט בשקט.
10. רבקה רז, ילידת הוד-השרון, חיה בתל אביב ובניו יורק, מנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בתל אביב ובירושלים ומלמדת ספרות אנגלית באוניברסיטת PACEבניו יורק. ספריה ראו אור בארץ, בארה"ב, בספרד, בשוויץ ובהולנד. כתבותיה על אמנות, ספרות ותיאטרון ראו אור בעיתונים ובכתבי עת בארץ, בהולנד, בנורבגיה ובארה"ב. הציגה "פיסול בספרים" בתערוכות יחיד בתל אביב, ניו יורק ואמסטרדם. זכתה בפרס ראש הממשלה לשנת 2001, ופעמיים בפרס אקו"ם ליצירה בעילום שם לשנת 1995 ולשנת 2009. לרכישת הספר "אני הולך למות, הוא אמר", ספרית הפועלים לאתר של רבקה רז rebeccarass.com
