1. ‫מסכה וטראנס‬
‫1.‬
‫ג‘ורג‘ דיוויין‬
‫ב–8591 העביר ג‘ורג‘ דיוויין סדנת מסכות לקבוצת הכותבים של תיאטרון‬
‫חצר המלכות. הוא הגיע עם ארגז מלא מסכות ישנות ומאובקות, שהשימוש‬
‫האחרון בהן נעשה כמה וכמה שנים קודם לכן בבית הספר לתיאטרון‬
‫‘אולד ויק’. לא אהבתי את המראה שלהן ־ הן הזכירו לי גפיים תותבות,‬
‫וגם את מה שהוא אמר לא אהבתי. מראש הרגשתי מאוים. ג‘ורג‘ דיבר‬
‫איתנו בערך ארבעים דקות ואז ערך הדגמה. הוא פרש אל צדו המרוחק‬
‫של החדר הארוך והאפלולי, עטה מסכה, הביט במראה, ואז הסתובב אלינו‬
‫־ או יותר נכון ־ ‘היא’, ‘המסכה’ הסתובבה אלינו. ראינו ‘אל–קרפד’‬
‫שצחק וצחק כאילו היינו מגוחכים ובזויים בעיניו. אני לא יודע כמה זמן‬
‫נמשכה ה’סצנה’ כי היא גרמה לאבדן תחושת הזמן. לאחר מכן הסיר ג‘ורג‘‬
‫את המסכה והציע לנו להתנסות בעבודה איתה.‬
‫למחרת הוא היה מיואש. לתחושתו, השיעור היה כישלון, והכישלון‬
‫היה באשמתו. הוא טען שאף אחת מן המסכות לא הייתה ‘מאוכלסת’,‬
‫ובכך התכוון שבאיש מאיתנו לא נכנס ‘דיבוק’ המסכה. ניסיתי להסביר‬
‫איזו השתאות עורר בנו השיעור, אבל הוא התעקש שהשיעור היה עלוב‬
‫ושאני טועה כשאני מתלהב כל כך.‬
‫ויליאם גסקיל קיבל את המסכות בהשאלה והחל להעביר שיעורי‬
‫מסכות על פי הדרך שהתווה ג‘ורג‘. הוא אסף כמה בגדים ישנים וכמה‬
‫אביזרים ופיתח את התיאוריה שעל השחקן להיות המום למראה בבואתו.‬
‫]591[‬

2. ‫אימפרו‬ ‫6 9 1 ‬
‫ההצצות במראה היו צריכות להיות קצרות, והתלמיד נדרש לשחק על פי‬
‫הדחף המיידי שלו. הרעיונות של ג‘ורג‘ היו קשורים לתיאטרון יפני (האמן‬
‫איסמו נוגוצ‘י היה מעצב הבמה שלו ב"המלך ליר”), אבל אנחנו ר א י נ ו‬
‫את ‘האל–הקרפד’ וחשבנו יותר במונחים של וּודּו מאשר של תיאטרון נו‬
‫יפני. גסקיל חיזר אחריי שאעביר גם אני שיעורי מסכות: “זה לא צריך‬
‫להיות רק בידיים שלי,” הוא אמר, ושנינו העברנו סדנאות לקבוצות‬
‫שביקרו בתיאטרון.‬
‫נכון ששחקן יכול פשוט לחבוש מסכה ולהעמיד פנים שהוא מישהו‬
‫אחר, אבל גסקיל ואני הבהרנו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים‬
‫שאנחנו מנסים ליצור ולהשרות מ צ ב ש ל ט ר א נ ס . באנגלית כותבים‬
‫את המילה מסכה ב–‪ M‬גדולה באופן אוטומטי, כאילו היה זה שמו של‬
‫אדם, כיוון שברור כל כך שהרוח היא אישיות המאכלסת את גופו של‬
‫השחקן. זה אולי נשמע מטורף, אבל זו החוויה, וכך הייתה מאז ומעולם.‬
‫כדי להבין את המסכה יש לרדת לעמקו של הטראנס עצמו.‬
‫יום אחד הזמין אותי דיוויין לארוחת צהריים, מה שלא נהג לעשות‬
‫לעולם אלא אם רצה לדון במשהו. הוא היה נבוך (האמת היא שהוא‬
‫היה איש ביישן), ולבסוף, כשכבר היינו כמעט אחרי הקפה והמסעדה‬
‫הייתה כמעט ריקה, הוא אמר שלדעתו ביל ואני לא הבנו את טבעה של‬
‫המסכה. באותה תקופה ג‘ורג‘ העביר סדנאות קומדיה בסטודיו, אז הצעתי‬
‫לו החלפה: אני אעביר את סדנת הקומדיה שלו והוא יעביר את סדנת‬
‫המסכות שלי.‬
‫ג‘ורג‘ הניח לתלמידיו לעבוד בדרך קלילה למדי. ביל ואני ניסינו‬
‫ליצור תגובה לחבישת המסכה ועמדנו על כך שמה שלא יהיה על‬
‫הפרצוף ־ ינסה השחקן להיכנס ל‘מצב מסכה’. הגישה הזו הובילה לכך‬
‫שההתייחסות למסכות הייתה כאל חפצי קודש. הייתי המום מהעובדה‬
‫שג‘ורג‘ הרשה לתלמידים לדבר בתור עצמם בזמן שעטו מסכה. הם בחרו‬
‫תלבושות וגם הסתובבו להם עם המסיכות שלא בניסיון להיכנס לדמות.‬

3. ‫791‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫אני חושב שג‘ורג‘ הגזים מעט בתגובתו לדרך הלימוד שאנחנו בחרנו, כי‬
‫אפילו בהופעות המסכות דיברו על פי רוב בקולו של השחקן, אם כי ג‘ורג‘‬
‫הסביר שיידרשו שיעורי דיבור לפני שיוכלו ‘לדבר בתור המסכה’. בסופו‬
‫של דבר ג‘ורג‘ הודה שהסטודנטים שלמדו קודם עם ויליאם גסקיל ואיתי‬
‫היו לרוב טובים יותר, כך שלשיטה שלנו יש, כנראה, מה להציע. אני‬
‫חושב שההבדל נבע מכך שאנו נהגנו לדרבן את התלמידים לעבוד, בעוד‬
‫שג‘ורג‘ היה עדין יותר. הוא הסביר מצוין מתי בדיוק ‘אכלסה’ רוח את‬
‫המסכה, אבל בסופו של דבר זה היה בידי התלמיד. רוב תלמידיו ‘הלכו על‬
‫בטוח’ ונשארו באזורים המוכרים להם במקום להיות אחוזי דיבוק. גישתו‬
‫של ג‘ורג‘ הייתה שונה מהותית מזו שלי, וכנראה גם מזו של ביל. מטרתו‬
‫העיקרית של ג‘ורג‘ הייתה לפתח דמויות שהשחקנים יוכלו להשתמש‬
‫בהן ג ם ל ל א מ ס כ ו ת כאשר לוהקו לתפקידים במחזות. אני ראיתי‬
‫במסכות אמנות במה מרתקת. הן יצרו צורה חדשה של תיאטרון ולא היה‬
‫אכפת לי אלו יצורים עלו והופיעו, כל עוד השחקנים היו אחוזי דיבוק.‬
‫המסכות שהשתמשנו בהן כיסו מחצית מהפנים והשאירו את הפה והחלק‬
‫התחתון של הלחיים חשופים. ג‘ורג‘ למד את הטכניקה ממישל סן דני,‬
‫שלמד אותה מדודו, ז‘ק קופו (‪ .)Copeau‬חצאי מסכות כאלו נקראות לרוב‬
‫‘מסכות קומיות’ אך ג‘ורג‘ קרא להן ‘מסכות אופי’. הוא ייחס חשיבות‬
‫להעברת המסורת, והיה המום כשגילה שערבבתי מסכות אופי עם מסכות‬
‫טראגיות. (עם מסכות טראגיות עובדים בטכניקה שונה ־ ראה עמ‘ ###).‬
‫התלמידים הראו לו סצנה מעורבת כזו שהכינו איתי, והם דיווחו שהוא‬
‫אמר שזה עובד, אבל הוא בכל זאת לא אוהב את זה! כשביקרתי אותו‬
‫על ערש דווי, הדבר הכמעט אחרון שהוא אמר לי היה “אני עדיין חושב‬
‫שעבודת המסכות הייתה טעות”.‬
‫ג‘ורג‘ ראה בנווד של צ‘אפלין מסכה, מפני שהדמות נוצרה מתוך‬
‫הבגדים והאיפור. הנה הדיווח ישירות מפיו של צ‘אפלין (מתוך‬
‫האוטוביוגראפיה שלו):‬

4. ‫אימפרו‬ ‫891‬
‫ ‬
‫“בדרך למחסן התלבושות חשבתי ללבוש מכנסיים שייתלו עליי קצת‬
‫כמו שק, נעליים גדולות, מקל הליכה וכובע דרבי. רציתי שהבגדים ייצרו‬
‫סתירות. המכנסיים תלויים, המעיל הדוק, הכובע קטן והנעליים גדולות.‬
‫לא החלטתי אם להיראות צעיר או זקן אבל כשחשבתי על כך שסנֶ ט‬
‫ֶ‬
‫(‪ )Sennett‬מצפה שאהיה הרבה יותר מבוגר, הדבקתי לי שפם כדי שיוסיף‬
‫לי, כך סברתי, בגרות, מבלי להסתיר את ההבעות שלי...‬
‫“... לא היה לי שום מושג לגבי הדמות. אבל ברגע שהייתי לבוש,‬
‫הבגדים והאיפור נתנו לי תחושה איזה מן טיפוס הוא. התחלתי להכיר‬
‫אותו, ועד שהגעתי לבמה הוא כבר הבשיל לגמרי. כשפגשתי בסנֶ ט‬
‫ֶ‬
‫נכנסתי לדמות וטופפתי לי תוך שאני מנפנף במקלי וצועד לפניו. רעיונות‬
‫קומיים שטפו את מוחי...‬
‫“... הדמות שלי הייתה שונה ומשונה לאמריקאים. אבל כשלבשתי את‬
‫הבגדים האלה הוא הרגיש לי אמיתי. אדם חי. למעשה הוא הצית בי כל‬
‫מיני רעיונות מטורפים. כאלה שלעולם לא הייתי חולם להעלות על דעתי‬
‫לפני שהייתי לבוש ומאופר כנווד.”‬
‫במקום אחר אמר צ‘אפלין: “הבנתי שיהיה עליי לבלות את שארית חיי‬
‫בגילוי הדמות. לדידי הוא היה שלם ומושלם ברגע שבו הבטתי במראה‬
‫וראיתי אותו לראשונה, ולמרות זאת גם היום אינני יודע את כל שיש‬
‫לדעת עליו”. (,‪Isabel Quigley, Charlie Chaplin — Early Comedies‬‬
‫1‬
‫8691 ,‪.)Studio Vista‬‬

5. ‫991‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫2‬
‫רוסים‬
‫בתחילה חשבתי שעבודת מסכות היא שונה בתכלית משיטתו של‬
‫סטניסלבסקי לעבודת שחקן. אך אין זו האמת. הנה סטניסלבסקי מתאר‬
‫ב“עבודה על דמות” עבודת מסכה. קוסטיה, סטודנט למשחק, קיבל הוראה‬
‫להתאפר כדי ליצור דמות, אך הוא איננו מרוצה. הוא מורח קרם כדי‬
‫להסיר את האיפור ואז, באופן בלתי צפוי... “כל הצבעים היטשטשו... היה‬
‫קשה להבחין היכן אפי, או עיניי, או שפתיי. מרחתי עוד מאותו קרם על‬
‫השפם והזקן, ולבסוף על כל הפאה. חלק מהשיער התגבש לגושים... ואז,‬
‫כאילו הייתי אחוז טירוף, התחלתי לרעוד, הלב הלם בכוח, מרחתי גם על‬
‫הגבות ופיזרתי פודרה באופן אקראי על הפנים, מרחתי מעין גוון ירקרק‬
‫על גב היד, וורוד בהיר על כפות הידיים. עשיתי הכול במהירות ובביטחון,‬
‫כי הפעם ידעתי את מי אני מציג, ואיזה מין טיפוס הוא!”‬
‫ואז הוא פוסע בחדר ומרגיש “כיצד כל אבריי, צורת גופי, תווי פני,‬
‫תופסים את מקומם ומקבלים צורה... הצצתי במראה ולא הכרתי את עצמי.‬
‫שינוי מוחלט חל בי מאז הסתכלתי בה לאחרונה. ‘זה הוא, זה הוא!’ צעקתי...”.‬
‫הוא מציג את עצמו בפני הבמאי (טרוטסוב) בתור ‘המבקר’. הוא‬
‫מופתע לגלות שגופו פועל על דעת עצמו, עושה דברים שהוא עצמו לא‬
‫התכוון כלל לעשות.‬
‫“באופן בלתי צפוי משכה אותי רגלי העקומה לפנים והזיזה אותי‬
‫ימינה. הסרתי את הכובע בהגזמה מסוגננת וקדתי קידה מנומסת...”‬
‫כעת, הוא משחק סצנה עם הבמאי, ללא כל קושי בשמירת דמותו‬
‫המוזרה, תוך שהוא יודע כל הזמן בדיוק מה עליו לומר. מאוחר יותר‬
‫מהרהר קוסטיה בדבר: “האם אני יכול לומר בביטחון שהיצור הזה הוא לא‬
‫חלק ממני? יצרתי אותו מתוך עצמי. חילקתי את עצמי, כפי הנראה, לשתי‬
‫זהויות. אחת המשיכה לפעול כשחקן, השנייה ־ כצופה”.‬

6. ‫אימפרו‬ ‫0 0 2 ‬
‫במקביל לעבודתו של קופו עם מסכות בצרפת, עבד עימן ברוסיה‬
‫גם תלמידו האהוב של סטניסלבסקי ־ ואכטאנגוב. ניקולאי גורחאקוב‬
‫שמר תיעוד של החזרות הללו. ואכטאנגוב יצר קרקס שבו נבחנו המסכות‬
‫לתפקידי ליצנים. הם אמורים היו לעשות דברים שיגרמו לקהל “למחוא‬
‫כפיים בטירוף, לרוץ לבמה ולחבק ולנשק אתכם! או לפחות להתגלגל על‬
‫הארץ מרוב צחוק. קדימה. תתחילו!”‬
‫ואכטאנגוב ירה הוראות ללא הרף אל עבר המסכות עד שהן היו‬
‫אבודות ומבולבלות. מישהו ניגן מוסיקת קרקס ולא הייתה להם שום‬
‫ברירה אלא להופיע. הם ניסו אקרובטיקה דמיונית והחלקה על קרח,‬
‫והעמידו פנים שהם עושים ג‘אגלינג, ולבסוף הצליחו לקבל מחיאות‬
‫כפיים חמות מהצופים. “אתם באמת חושבים שנגעתם ב‘שורש’ המסכות‬
‫בעזרת כמה תרגילים שעשיתם מול קהל?” אמר ואכטאנגוב, “אפילו לא‬
‫התחלתם לשחק כמסכות!... עליכם להתחרות זה בזה בלתפוס את הקהל‬
‫בכל דרך אפשרית ־ תדברו, תרקדו, תשחקו, תשירו, תעשו אקרובטיקה,‬
‫תעשו כל דבר. הבנתם?”‬
‫הדברים הידרדרו עד שלבסוף עזב ואכטאנגוב והמסכות המשיכו בלעדיו.‬
‫לפתע הפכו שניים מהם למסכות אמיתיות של טרטליה ופנטלון. טרטליה‬
‫אכל עוגה, ופנטלון גווע ברעב. דיבורו של טרטליה היה מגומגם (מה שהיה‬
‫מפתיע) והוא אמר שפנטלון יצטרך לעבוד בשביל העוגה, אבל הסכים‬
‫באדיבותו שפנטלון יאכל את הפירורים שנותרו על כף ידו בכל פעם שבלע‬
‫חתיכה. זה מאוד שימח את פנטלון והיה מצחיק מאוד לראות אותו מלחך את‬
‫הפירורים בזמן שטרטליה מרצה באוזניו על חשיבותה של העבודה...‬
‫הקטע היה די ארוך אבל היינו מוקסמים ולא שמנו לב לכך. לא ממש‬
‫הקשבנו לדברים שהם אמרו אלא היינו מרותקים לרצינות התמימה‬
‫שלהם, תמימות מהסוג שאפשר לראות רק אצל שני ילדים, שאחד מהם‬
‫מוצץ בהנאה סוכריית טופי והשני אינו יכול להוריד את עיניו מהתהליך‬
‫המתוק הזה, והוא מביט בקנאה בבעליו המאושר של הטופי...‬

7. ‫102‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫“טרטליה נסחף כל כך עד שהחל להקניט את פנטלון על ידי כך‬
‫שהעביר את העוגה מתחת לאפו של פנטלון לפני כל נגיסה. לפתע פער‬
‫פנטלון את פיו ונגס בערך שלושה רבעים ממה שנשאר. טרטליה פרץ‬
‫בבכי בעוד פנטלון, בפה מלא, חיווה ש‘מגיע לו’ ־ הוא לא היה צריך‬
‫להקניט אותו.”‬
‫ואכטאנגוב הציץ במתרחש מהכניסה. הוא התחיל מיד סצנה נוספת‬
‫עם אותן הדמויות. פנטלון היה רופא שיניים וטרטליה היה הפציינט.‬
‫טרטליה נכנס לפאניקה, יצא מהדמות ואמר שהוא לא רוצה לעשות זאת.‬
‫“‘ומה אומרים על כך הרופאים?’ שאל ואכטאנגוב בכובד ראש את‬
‫פנטלון.‬
‫‘ישנם בהיסטוריה של הרפואה מקרים רבים של מטופלים שסירבו‬
‫לקבל טיפול,’ השיב קודריאבצב ברצינות, מבלי לשכוח שהוא פנטלון,‬
‫מזכירו המלומד של המלך אלטום. ‘סירוב כזה הוא הוכחה ברורה למחלה.‬
‫במקרה המסוים הזה אני מניח שנאלץ לעקור את השיניים הכואבות לא‬
‫רק דרך הפה אלא גם דרך נקבים אחרים, כולל אוזניים ונחיריים...’”‬
‫לאחר מכן העיר ואכטאנגוב כי בתחילה הם ניסו ‘להמציא’ דברים‬
‫להגיד. “אני לא מזלזל בחשיבות המחשבה, ההמצאה והתכנון, אך אם‬
‫עליכם לאלתר בו במקום (וזה בדיוק מה שעלינו לעשות), עליכם לפעול‬
‫ולא לחשוב. פעולה היא מה שאנו זקוקים לו ־ חכמה, טיפשית או‬
‫תמימה, פשוטה או מורכבת, אבל פ ע ו ל ה . ” (‪Nikolai Gorchakov, The‬‬
‫‪Vakhtangov School of Stage Art, Foreign Languages Publishing‬‬
‫‪.)House, Moscow‬‬
‫ואכטאנגוב הכריח את תלמידיו לפעול ב ס פ ו נ ט א נ י ו ת . דרך זו‬
‫יוצרת מצב קל של טראנס, בו השחקנים חשים שכוח אחר שולט בהם. הם‬
‫‘יודעים’ מה לעשות, בעוד שבדרך כלל הם ‘בוחרים’ מה לעשות. זהו מצב‬
‫שגורם רגרסיה, אבל זה לא מפריע להם כי הם פועלים ללא כל ביקורת‬
‫עצמית.‬

8. ‫אימפרו‬ ‫202‬
‫ ‬
‫3.‬
‫להרוס את המסכה‬
‫מסכות נראות אקזוטיות כשנתקלים בהן בפעם הראשונה, אבל לדעתי‬
‫משחק בעזרת מסכות אינו שונה מכל שיטה אחרת: זה לא יותר מוזר‬
‫מהעובדה ששחקן מסמיק כשדמותו נבוכה, או מחוויר מפחד, או שמחלת‬
‫השפעת פוסקת למשך זמן המופע ומתחדשת ברגע שיורד המסך.‬
‫“מה לו ולהקובה?” שואל המלט, והתעלומה נותרת בעינה. שחקנים‬
‫יכולים להיות אחוזים דיבוק בידי הדמות שהם משחקים לא פחות מאשר‬
‫בידי המסכות. רבים מהשחקנים אינם מסוגלים למצוא ממש את הדמות‬
‫עד שהם מתאפרים, או חובשים פאה או עוטים תלבושת. המסכה מוזרה‬
‫בעינינו משום שאנחנו לא תופסים כמה חסרת היגיון התגובה שלנו‬
‫לפרצופים באופן כללי, ואנחנו לא שמים לב איזה חלק גדול מחיינו אנו‬
‫מבלים במצב של טראנס, כלומר שקועים בריכוז. מה שאנו קוראים לו‬
‫‘מודעות נורמאלית’ הוא דבר נדיר יחסית, זה כמו האור במקרר. כשאתה‬
‫מסתכל הוא דולק. אבל מה קורה כשלא מסתכלים?‬
‫קשה להבין את כוחה של המסכה אם ראיתם אותה רק באיורים‬
‫ובמוזיאונים. המסכה המונחת בארון התצוגה הייתה אמורה להתנדנד‬
‫ולהיטלטל בראשה של ערמת שחת. כשהיא מוצגת ללא התלבושת שלה,‬
‫ובהיעדר סרט או אפילו תמונה של המסכה בעת שימושה האמיתי, אנו‬
‫מגיבים אליה כאילו הייתה חפץ אומנותי. מסכות רבות הן אכן יפהפיות‬
‫או מרשימות, אבל לא זו הנקודה. המסכה היא כלי שמטרתו להוציא את‬
‫הנפש מהגוף, ולהכניס במקומה רוח. מסכה יפהפייה יכולה להיות מתה‬
‫לגמרי בעוד שחתיכת שק שנקרעו בה עיניים ופה יכולה להיות מלאת‬
‫חיים.‬
‫בתרבותה המקורית, לשום דבר אין עוצמה גדולה כמו למסכה.‬
‫היא תפקדה כאורקל, כשופט, כבורר. חלקן היו כה מקודשות עד שכל‬

9. ‫302‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫זר שהניח עליהן את מבטו הוצא להורג. הן ריפאו מחלות, הפכו נשים‬
‫לעקרות, חלק מהשבטים פחדו מעצמתן עד כדי כך שגילפו את חורי‬
‫העיניים כך שהעוטה אותן יכול לראות את האדמה בלבד. חלק מהמסכות‬
‫הובלו בשלשלאות כדי למנוע מהן לתקוף את הצופים. למסכה אפריקאית‬
‫אחת היה מטה שנגיעה בו, כך האמינו, גורמת לצרעת. בתרבויות מסוימות‬
‫התגלגלו רוחות המתים אל המסכות ־ חלקה האחורי של גולגולת נחתך,‬
‫מקל הוכנס מאוזן לאוזן, ואדם רקד כשהוא מחזיק את המקל בשיניו.‬
‫קשה לדמיין את עצמתה של חוויה כזו. פולחנים סביב מסכות מיועדים‬
‫לחזק את השפעתן. מסכה טיבטית אחת הייתה מוצאת פעם בשנה‬
‫ממקדשה ונסגרת ללילה שלם במנזר נעול. שני נזירים היו יושבים כל‬
‫הלילה ומזמרים מזמורי תפילה שמטרתם למנוע מרוח המסכה להשתחרר.‬
‫ברדיוס של קילומטרים סביב נעלו אנשי הכפר את דלתות ביתם ואיש לא‬
‫העז להסתובב בחוץ. למחרת הולבשה המסכה על ראשו של רקדן שהיה‬
‫מעלה את רוחה במרכזו של טקס גדול ומכובד. מה ההרגשה להיות הרקדן‬
‫ההוא, כשהפנים המבעיתות האלה הופכות להיות שלו?‬
‫בתרבות שלנו לא יודעים הרבה על מסכות. חלק מהסיבה היא‬
‫שהכנסייה רואה במסכות עבודת אלילים ומנסה לדכא את הופעתן ככל‬
‫יכולתה (בוותיקן יש מוזיאון שלם מלא במסכות שהוחרמו מה‘ילידים’),‬
‫בנוסף, התרבות שלנו מגלה עוינות כלפי מצבי טראנס. אנחנו לא נותנים‬
‫אמון בספונטאניות ומנסים להחליף אותה ב ה י ג י ו ן : המסכה גורשה‬
‫מהתיאטרון באותה דרך שבה גורש האלתור מהמוסיקה. השייקרים‬
‫(‪ )Shakers‬חדלו להשתקשק והקווייקרים אינם רועדים עוד. בעבר נצפו‬
‫תנודות ורעד גם באנשים שהופנטו. מדיומים בני התקופה הוויקטוריאנית‬
‫נהגו להשתולל בחדר. אפשר לראות את החינוך כפעילות של אנטי–‬
‫2‬
‫טראנס.‬
‫הכנסייה נלחמה נגד המסכות במשך מאות שנים, אבל מה שלא ניתן‬
‫היה לעשות בכוח נעשה בסופו של דבר על ידי חדירת החינוך המערבי.‬

10. ‫אימפרו‬ ‫4 0 2 ‬
‫הצבא האמריקאי שרף את מקדשי הוּודּו בהאיטי, והכוהנים נשפטו‬
‫לעבודת פרך. זה לא הועיל, והיום הוּודּו מדוכא בדרך סמויה יותר: טקסים‬
‫מזויפים עבור תיירים. הטקסים האמיתיים נמשכים היום זמן קצר בהרבה.‬
‫אני רואה במסכות דבר שחוזר ומתפרץ שוב ושוב בתרבות שלנו, רק‬
‫כדי שמיד יירקו אותו שוב החוצה. אני לא מספיק להקים קבוצת מסכות‬
‫באיזשהו מקום ומיד בא מישהו ומלמד את הסטודנטים את התנועות‬
‫ה‘נכונות’, בדיוק כפי שהם לומדים טכניקות מזויפות של ‘קומדיה‬
‫דל–ארטה’. מסכה מזויפת היא דבר שאין בו טעם, וקל לגרש אותה‬
‫מהתיאטרון. המסכה מתחילה כחפץ קדוש ואז עוברת תהליך של חילון‬
‫ומוצאת את עצמה בפסטיבלים ובתיאטרון, ובסופו של דבר אנו מכירים‬
‫אותה רק בדמותם של החיקויים העלובים בחנויות המזכרות. המסכה מתה‬
‫כאשר כוחה נכפף לחלוטין לרצונו של המבצע.‬
‫4.‬
‫פרצופים‬
‫יש לנו תגובה אינסטינקטיבית לפרצופים. רגשות הוריים מופעלים על ידי‬
‫פנים חלקות ומצח גבוה. אנחנו מנסים לנהוג בהיגיון וטוענים ש"אנשים‬
‫לא אחראים לפרצוף שלהם,” אבל אנחנו יודעים הכול על שלגייה ואמה‬
‫ִ‬
‫החורגת, או על "השמן והרזה”, על סמך מראה פניהם בלבד. לאמיתו של‬
‫דבר, אנחנו לומדים להחזיק בהבעות פנים אופייניות כאמצעי לקיבוע‬
‫אישיותנו, ואנחנו מושפעים מפרצופים הרבה יותר ממה שנדמה לנו.‬
‫כשהייתי ילד היו בספרים פרצופים כל כך מפחידים עד שהייתי צריך‬
‫לתקוע אותם עמוק בארון מחשש שהם ידלפו איכשהו אל תוך הבית.‬
‫מבוגרים מאבדים את החוויה הזו שהפרצוף ה ו א האדם, אבל אחרי השיעור‬
‫הראשון במסכות סטודנטים המומים מאנשים ברחוב ־ פתאום הם רואים‬

11. ‫502‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫אנשים ‘רעים’ ואנשים ‘תמימים’ ואנשים מחזיקים מסכות של כאב או צער‬
‫או גאווה וכו‘. הפרצוף שלנו ‘מתקבע’ עם השנים, כשהשרירים מתקצרים,‬
‫אבל גם אצל אנשים צעירים אפשר לראות שהתקבלה ההחלטה להיראות‬
‫קשוח או טיפש או מתריס (מדוע ירצה מישהו להיראות טיפש? מפני שאז‬
‫המורים מצפים ממך לפחות).‬
‫לפעמים בשיעור משחק תלמיד ייצא מפרצופו הרגיל ואז לא תזהה‬
‫אותו אלא על פי בגדיו. ראיתי את השינוי הזה פעמים רבות והוא תמיד‬
‫3‬
‫מביא את התלמיד למצב של שמחה גדולה ואנרגיה גבוהה.‬
‫שינוי מדהים יכול להתחולל אף באמצעות איפור בלבד. עיתונאי בשם‬
‫ביל ריצ‘ארדסון סיפר לי שנתבקש לקחת חלק בהצגת קרקס בתפקיד אחד‬
‫הליצנים. הוא היה כתב טירון באותם ימים, והעורך שלו חשב שזה יהיה‬
‫חומר מעניין לכתבה. ברגע שהושלמה מלאכת האיפור הוא נעשה אחוז‬
‫דיבוק ומצא את עצמו מסוגל להשתולל, לתקוע את הרגליים בתוך דליים‬
‫ושטויות אחרות, כאילו בגלגול אחר היה ליצן. הוא שהה בקרקס מספר‬
‫שבועות אבל מעולם לא הגיע לאותה תחושה בלי האיפור.‬
‫עיתונאי אחר, ג‘ון הווארד גריפין, התחזה לאדם שחור. הוא כתב:‬
‫“השינוי היה מוחלט ומהמם. הייתי מוכן לראות את עצמי מחופש,‬
‫אבל זה היה משהו אחר לגמרי. הייתי אסיר בגופו של אדם זר לגמרי,‬
‫מישהו לא סימפטי שלא חשתי כלפיו שום קרבה. נמחק כל זכר לג‘ון‬
‫גריפין שהייתי. הבטתי במראה ולא ראיתי כל זכר לעברו הלבן של ג‘ון‬
‫גריפין. לא, הבבואה זרקה אותי לאפריקה, לצריפונים ולגטו, למאבקים‬
‫חסרי התוחלת למחוק את אות הקין של האדם השחור. זה בא בפתאום,‬
‫כמעט בלי שום הכנה נפשית, ללא סימנים מקדימים, זה היה חד וברור‬
‫ושטף את כל ישותי. הנטייה שלי הייתה להיאבק בזה. הלכתי רחוק מדי...‬
‫שלמות המהפך זעזעה אותי. זה לא דמה לשום דבר שדמיינתי שיקרה.‬
‫הפכתי לשני אנשים, זה הצופה וזה השקוע בפאניקה, שחש שהושחר עד‬
‫לבני מעיו.” (9691 ,‪.)John Howard Griffin, Black Like Me, Panther‬‬

12. ‫אימפרו‬ ‫6 0 2 ‬
‫לא מוזר, אם כך, לגלות שמסכה מסוגלת לחולל שינוי פנימי,‬
‫ושההצצה הראשונה של העוטה מסכה אל בבואתו שבמראה עשויה להיות‬
‫מבעיתה. מסכה גרועה תוליד שינוי קטן אבל מסכה מוצלחת תיתן לך את‬
‫התחושה שאתה יודע כל מה שיש לדעת על היצור הנשקף אליך מהראי.‬
‫תוכל להרגיש שבעוד רגע קט המסכה תשתלט עליך. זה הרגע הקריטי‬
‫שבו המורה למסכות יעודד אותך להמשיך. ברוב המצבים החברתיים אתה‬
‫אמור להעמיד אישיות קבועה. בשיעור מסכות מעודדים אותך ‘לשחרר’‬
‫ולתת לעצמך להיות אחוז דיבוק.‬
‫5.‬
‫טראנס‬
‫הרבה שחקנים מדווחים על מצב של אישיות ‘מפוצלת’, או על אובדן‬
‫זיכרון. הם מספרים על גופם שפעל ללא שליטה, או שהיה מאוכלס על‬
‫ידי הדמות שאותה שיחקו.‬
‫פאני קמפבל: “עבורי, החלק המוזר במשחק הוא התהליך הדואלי‬
‫שהמוח עובר, הפעילות הבו–זמנית של התפקודים המנטאליים, אם אפשר‬
‫לקרוא להם כך, בכיוונים הפוכים לגמרי בו זמנית; לדוגמא, בסצנה‬
‫האחרונה של ‘הגברת בוורלי’, כשהייתי חצי מתה מבכי של צער א מ י ת י‬
‫שנוצר על ידי נסיבות ב ל ת י א מ י ת י ו ת לחלוטין, הבחנתי שדמעותיי‬
‫נושרות כגשם על שמלת המשי הלבנה שלי וגורמות לה נזק; במקביל‬
‫חישבתי והערכתי בצורה מדויקת לגמרי את המקום שאבי יצטרך כדי‬
‫שיוכל ליפול, וזזתי יחד עם פמלייתי בתוך ערפל הסבל ששיחקתי, שהחזיק‬
‫מעמד כל אותה עת.” (8881 ,?‪.)William Archer, Masks or Faces‬‬
‫סיביל ת‘ורנדייק: “כשאת שחקנית את חדלה להיות נקבה או זכר. את‬
‫יישות, ואת יישות עם כל היישויות האחרות שבתוכך.” (,‪Great Acting‬‬

13. ‫702‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫7691 ,‪.)BBC Publications‬‬
‫אדית אוונס: “... מסתבר שיש בי המון אנשים. אתה יודע למה אני‬
‫מתכוונת? אם אני מבינה אותם אני מרגישה לגמרי כמותם כשאני משחקת‬
‫אותם... את הופכת לאדם שאת משחקת, אם את חושבת על זה חזק‬
‫מספיק. זה די מוזר לפעמים, אתה יודע. את היא לאיזשהו זמן, ואז פתאום‬
‫את לא...” (‪ .)Great Acting‬לדעתי, בתרבות אחרת השחקניות האלה יכלו‬
‫בקלות לדבר על ‘הדיבוק’ של הדמות שאחז בהן. נכון ששחקנים אחרים‬
‫טוענים שהם נשארים עצמם לאורך כל התהליך, אבל מניין להם לדעת?‬
‫למאלתרים שטוענים שהם נשארים עצמם כל הזמן יש לעיתים קרובות‬
‫קפיצות בזיכרון, שאינן מעוררות כל חשד עד שחוקרים אותן ביסודיות.‬
‫אותו דבר מתרחש אצל שחקני מסכות. אני זוכר את רובי מאודה–‬
‫רוקסבי במסכה שהתרגזה בזמן הופעה ב'אקספו' בשנת 76. הוא, או היא,‬
‫התחילו לזרוק כיסאות ונאלצתי לעלות לבמה ולעצור את הסצנה. “יהיה‬
‫פסדר,” סיננה המסכה ונפנפה אותי מדרכה. מאוחר יותר זכר רובי את‬
‫הכיסאות, אבל לא את זה שנכנסתי לסצנה וניסיתי לעצור אותו. לו היה‬
‫בטראנס עמוק יותר, לא היה זוכר דבר. אובדן זיכרון מסוג זה אפשר‬
‫למצוא בכל פעילות ספונטאנית. אימפרוביזטור כותב: “אם סצנה הולכת‬
‫רע, אני זוכר אותה. אם היא הולכת טוב, אני שוכח די מהר.” אותו דבר‬
‫עם אורגזמות.‬
‫באופן נורמאלי אנחנו מודעים למצבי הטראנס שלנו רק כשאנחנו‬
‫שמים לב לחורים בזמן. כשמאלתר מרגיש ששעתיים עברו בעשרים דקות,‬
‫אנחנו זכאים לשאול איפה הוא היה בשאר השעה וארבעים החסרות.‬
‫רבים סבורים שלהיות ער זה אותו הדבר כמו להיות מודע, אך הם‬
‫עשויים להיות בטראנס עמוק כשהם מאמינים שהם בתודעה של יומיום.‬
‫סטודנט אמר לי שהוא ‘עבד על מהפנט’ במשך שעתיים, מה שלא סביר.‬
‫לאחר מכן סיפר, שלמרבה ההפתעה הוא נבחר מתוך הקבוצה לספר לקהל‬
‫שהוא בעצם העמיד פנים ולא היה אכפת לו שהם צחקו עליו כי זה היה ־‬

14. ‫אימפרו‬ ‫802‬
‫ ‬
‫ממש במקרה ־ נכון!‬
‫הכרתי פעם עוזר של מהפנט, שהיה מוצב בחלונות ראווה בתור‬
‫פרסומת למופע.‬
‫“ברור שהוא לא באמת הפנט אותי,” הוא אמר.‬
‫“לא?”‬
‫“לא, הוא היה דוקר אותי במחטים וזה כאב, אז בסופו של דבר אמרתי‬
‫לו ומאז הוא לא עושה את זה יותר.”‬
‫“אבל למה אתה מסכים לשבת בשבילו בחלון ראווה בלי לזוז כל‬
‫היום?”‬
‫“כי הוא נחמד.”‬
‫אני לא יכול לדמיין אדם שפוי בדעתו יושב בחלון ראווה יום אחר יום‬
‫ואחר כך עוד משתתף במופע בערב. אז כמה כבר אפשר לסמוך על מה‬
‫שמישהו אומר לנו על מצב התודעה שלו–עצמו?‬
‫אנחנו לא חושבים על עצמנו כנכנסים ויוצאים ממצב של טראנס,‬
‫מפני שלימדו אותנו לא לחשוב על כך. בלתי אפשרי להיות ‘בשליטה’ כל‬
‫הזמן, ואף על פי כן אנחנו משכנעים את עצמנו שזה המצב. אנשים אחרים‬
‫עוזרים לנו להימנע מלהיסחף. הם יצחקו עלינו אם ניראה כאילו איננו‬
‫שולטים בעצמנו, וגם אנחנו נצחק, כהסכמה שהתנהגותנו בלתי ראויה.‬
‫ב‘תודעה הרגילה’ אני מודע לעצמי כ‘חושב מילולית’. בפעילות‬
‫ספורטיבית, שאינה מותירה די זמן למילים, מצב של טראנס הוא תופעה‬
‫שגרתית. אם אתה חושב: “הכדור מגיע בזווית אבל הוא גם מסתובב אז‬
‫אני אצפה את הכיוון שאליו הוא יקפוץ...” ־ פספסת! אתה לא יודע‬
‫שאתה במצב של טראנס, מפני שבכל פעם שאתה בודק ־ הנה אתה ־‬
‫משחק פינג–פונג. אתה לא יודע שאתה במצב טראנס עמוק בדיוק כמו‬
‫גולש המזחלות שלא הבחין שאיבד את האגודל עד שניסה ללחוץ ידיים.‬
‫רוב האנשים מזהים ‘טראנס’ רק כאשר הם פוגשים מישהו שנראה‬
‫מבולבל ־ מנותק מהמציאות שסביבו. אנחנו אפילו חושבים על היפנוזה‬

15. ‫902‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫כעל ‘שינה’. לרוב, במצבי טראנס אנשים מחוברים י ו ת ר , מגלים יכולת‬
‫אבחנה דקה י ו ת ר . אני זוכר ניסוי במצב טראנס שבו אנשים נשאלו‬
‫קודם כמה חפצים יש בחדר ההמתנה, כשהוכנסו למצב טראנס נשאלו שוב‬
‫והתברר שהם הבחינו במספר חפצים גדול פי עשרה ממה שזכרו במודע.‬
‫מורי זן ומכשפים, ידועים לרוב בכך שאי אפשר להתגנב ולהפתיע אותם‬
‫(דון חואן של קסטנדה, לדוגמא). בעבודת מסכות אנשים מדווחים פעמים‬
‫רבות שהתפיסה חדה הרבה יותר, ושעל אף שהם רואים בצורה שונה, הם‬
‫רואים וחשים י ו ת ר .‬
‫אני רואה את ה‘אישיות’ כמחלקת יחסי הציבור של המוח, שעודנו‬
‫בלתי מוסבר. עושה רושם שהאישיות שלי מתפקדת תמיד, ברמה זו או‬
‫אחרת, במונחים של ‘מה אנשים אחרים חושבים’. אם אני לבד בחדר‬
‫ומישהו דופק בדלת, אני ‘חוזר לעצמי’. אני עושה זאת כדי לבדוק שתדמיתי‬
‫החברתית היא ייצוגית: הרוכסן שלי סגור? האם הפנים החברתיים שלי‬
‫מסודרים? אם מישהו נכנס ואני לא חש בצורך לעמוד על המשמר, אני‬
‫‘נסחף בשיחה’. תודעה נורמאלית קשורה ביחסים, אמיתיים או מדומים,‬
‫עם אנשים אחרים. כך אני חווה זאת, ושמתי לב לדיווחים מכל העולם על‬
‫אנשים ששהו בבידוד או שהיו דחויים חברתית לחלוטין, שחוו ‘התפוררות‬
‫של האישיות’.‬
‫כשאתה דואג למה שאנשים אחרים עלולים לחשוב, האישיות נוכחת‬
‫תמיד. במצבי חיים–או–מוות משהו אחר תופס פיקוד. חבר שלי נכווה‬
‫ומוחו התפצל מיד לשניים, חלק אחד היה ילד שצרח מכאבים, והחלק‬
‫האחר היה קר ומנותק והורה לו בדיוק מה לעשות (הוא היה לבד באותו‬
‫רגע). אם נחש קוברה יצנח מפתח האוורור אל תוך כיתת הלימוד שלנו,‬
‫סביר להניח שהסטודנטים ימצאו את עצמם על הפסנתר, או מחוץ לדלת,‬
‫ובלי שום זיכרון איך הם הגיעו לשם. במצבים קיצוניים הגוף משתלט‬
‫עלינו, ודוחק את האישיות הצידה כנטל מיותר.‬

16. ‫אימפרו‬ ‫0 1 2 ‬
‫6.‬
‫התמזגות‬
‫איך אנחנו נכנסים למצבי טראנס? עדיף לשאול “איך אנחנו נשארים‬
‫מחוץ למצבי טראנס?” אני מתעורר באמצע הלילה וחשוך. איך אני יודע‬
‫שאני ער? אני בודק שאני בהכרה על ידי הזזת שריר. אם אני בולם את‬
‫הדחף לזוז זה מכניס אותי לחרדה איומה. השליטה על השרירים מרגיעה‬
‫אותי ש‘זה אני’. על ידי כיווץ השרירים, על ידי שינוי תנוחה, על ידי גירוד,‬
‫אנחה, פיהוק, מצמוץ וכו‘ אנחנו מבססים את ‘התודעה הנורמאלית’.‬
‫אנשים בטראנס יכולים לשבת שעות ללא תנועה. קהל השבוי על ידי‬
‫הצגת תיאטרון חש צורך לזוז, לשנות תנוחה, להשתעל ־ רק כשפג הקסם.‬
‫אם תשכבו ותניחו לגוף להירגע, ותעברו עליו מכף רגל ועד ראש‬
‫ותשחררו כל נקודת מתח שתמצאו, תיסחפו בקלות אל תוך הדמיון. ייראה‬
‫לכם שהחומר והצורה של גופכם משתנים. תחושו שהאוויר נושם אתכם,‬
‫ולא אתם אותו, והנשימה חלקה ואיטית כמו הגאות. קל מאוד לאבד את‬
‫עצמכם, אך אם תרגישו נוכחות של אדם עוין בחדר, תפסיקו את הטראנס‬
‫הזה, תתפסו שליטה על השרירים, ותהפכו שוב ל‘עצמכם’.‬
‫אנשים שעושים מדיטציה משתמשים בחוסר התנועה הזו כדי להיכנס‬
‫לטראנס. כך גם מהפנטים. לא צריך לומר לאדם לא לזוז, הוא יודע באופן‬
‫אינטואיטיבי לא לתפוס את הפיקוד על גופו על ידי חיטוט באף או טפיחה‬
‫ברגליים.‬
‫כשאתה ‘נסחף’, אינך שולט עוד בשרירים. אתה יכול לנהוג שעות‬
‫או לנגן סונטה, מבלי שהאישיות שלך תגלה שמץ של נוכחות, וביצועיך‬
‫לא יהיו בהכרח גרועים יותר. כאשר מהפנט נוטל את השליטה על מה‬
‫שבדרך כלל מבוצע על ידי האישיות, אין כל צורך לצאת מהטראנס.‬
‫מורים לעבודה עם מסכות, כוהני דתות שמאמינות בדיבוק וכן מהפנטים,‬
‫משחקים כולם סטאטוס גבוה בקול ובתנועה. אדם בסטאטוס גבוה, שאתה‬

17. ‫112‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫מקבל את סמכותו, יכול בקלות להכניס אותך למצב קיומי יוצא דופן.‬
‫סביר להניח שתסכים להצעותיו, ותראה, כמו פולוניוס, את הענן בצורת‬
‫לוויתן. אם המלכה הייתה נוקשת בהפתעה על דלתך ואומרת “סליחה,‬
‫אפשר בבקשה להשתמש בשירותים שלך?” סביר להניח שתמצא את‬
‫עצמך במצב קיומי משונה ביותר.‬
‫הפסיכולוג אייזנק (‪ )Eysenck‬מספר סיפור שנשמע בלתי אפשרי‬
‫על מהפנט שעבד עם מטופל אחד במשך יותר משלוש מאות שעות ללא‬
‫תוצאה. לבסוף צעק המהפנט המתוסכל “תישן כבר, חתיכת &%#$!”‬
‫והמטופל נכנס מיד למצב היפנוטי עמוק. אני מפרש את התקרית הזו‬
‫ככניעה של המטופל למתקפת הסטאטוס של המהפנט.‬
‫ביקשתי פעם מבחורה אחת לעצום את העיניים בזמן שאני מניח‬
‫מטבע מתחת לאחת משלוש כוסות. מבלי לגלות לה, שמתי מטבע מתחת‬
‫לכל כוס. כשביקשתי ממנה לנחש מתחת לאיזו כוס החבאתי את המטבע,‬
‫היא כמובן צדקה. אחרי שניחשה נכון בערך שש פעמים היא הייתה‬
‫משוכנעת שאני שולט במחשבותיה באיזושהי דרך, ונכנסה למצב מנותק‬
‫למדי. הסברתי לה מה עשיתי והיא ‘התעוררה’. הייתי קורא לזה סוג של‬
‫שהות במצב היפנוטי. הפסיכולוג אלן מיטשל (‪ )Mitchell‬מתאר טכניקה‬
‫של ‘בלבול’ שהשתמש בה הפסיכולוג האמריקאי אריקסון. הוא כותב:‬
‫“אריקסון נתן מספר הוראות מבלבלות למטופל: ‘תרים את יד שמאל.‬
‫עכשיו את יד ימין. תרים את שמאל. תוריד את ימין. תסובב את יד שמאל‬
‫החוצה ויד ימין עוקבת’. לבסוף המטופל היה כל כך מבולבל מההוראות‬
‫הסותרות והמעורפלות, שהוא היה מוכן לעשות כל דבר, אם רק נאמר לו‬
‫בסמכותיות ובקול רם. ואז, בעודו מבולבל לחלוטין, אם נאמר לו ‘תישן’,‬
‫נראה היה שהוא נכנס מיד למצב של שינה עמוקה.” (‪Harley Street‬‬
‫9591 ,‪.)Hypnotist, Harrap‬‬
‫שוב אנו רואים שהמטופל מובל למצב שבו הוא חש כי גופו אינו‬
‫בשליטתו, והוא הופך כפוף לאדם בסטאטוס גבוה. יש מהפנטים‬

18. ‫אימפרו‬ ‫2 1 2 ‬
‫שמושיבים אותך, אומרים לך להביט למעלה, אל עיניהם, ואומרים לך‬
‫שהעפעפיים שלך רוצים להיעצם ־ וזה עובד, מפני שלהסתכל למעלה‬
‫זה מעייף, ומפני שלהסתכל למעלה אל תוך עיניו של מישהו בסטאטוס‬
‫גבוה גורם להרגשת נחיתות. שיטה אחרת היא לבקש ממך לעמוד בידיים‬
‫פשוטות לצדדים ואז לומר לך שהן הופכות יותר ויותר כבדות. אם אתה‬
‫חושב שהמהפנט אחראי לכבדות ולא כוח הכבידה, אזי אתה עשוי להסכים‬
‫לשליטתו. מהפנטים, בניגוד למה שנטען לפעמים, לא מבקשים ממך‬
‫להצמיד את כפות הידיים ואז אומרים לך שאינך יכול להפריד אותן.‬
‫אבל הם מבקשים לעיתים לשלב את הידיים בצורה כזו שההפרדה נעשית‬
‫בעייתית. אם אתה מאמין שהמהפנט הוא האחראי לבעייתיות הזו, אתה‬
‫עלול לוותר על הניסיון להפריד אותן. אם תלחץ את האצבע שלך חזק‬
‫ותמתין, תרגיש שהיא כביכול מתחילה להתנפח. אני מניח שזו אשליה‬
‫שנוצרת בגלל היחלשות השרירים באצבע המחזיקה. גם זו יכולה להיות‬
‫דרך ליצור מצב של טראנס, כל עוד האדם אינו מבין שתחושת ההתנפחות‬
‫4‬
‫הייתה נגרמת בלאו הכי, גם ללא נוכחותו של המהפנט.‬
‫מרגע שהבנת שלא רואים אותך עוד כאחראי למעשיך, כבר אין‬
‫צורך לשמור על ‘אישיות’. סטודנטים לאלתור המתבקשים ל ה ע מ י ד‬
‫פ נ י ם שהם מהופנטים, משפרים את יכולותיהם מיד. בקרב סטודנטים‬
‫המתבקשים להעמיד פנים שהם מ ה פ נ ט י ם לא נראה כל שיפור.‬
‫רבות מן הדרכים להיכנס למצב של טראנס כוללות שיבושים בתחום‬
‫המילולי. שירה או מלמול קצובים הם שיטות יעילות, כמו גם מיקוד‬
‫המודעות במילים בודדות; לרוב חושבים ששיטות אלה מקורן במזרח, אך‬
‫לאמיתו של דבר הן נפוצות בעולם כולו.‬
‫5‬
‫אחת הדרכים הדרמטיות להיכנס למצב טראנס היא באמצעות ‘ריקודי‬
‫ניצחון’. היא נוסתה במחזה דרום אמריקאי ב‘תיאטרון החצר’, והולידה‬
‫את התוצאה הבלתי רצויה של שחקנים שנכנסו שוב ושוב לטראנס אמיתי‬
‫במקום לשחק אותו. זה עובד בחלקו בגלל האפקט הקבוצתי ־ העובדה‬

19. ‫312‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫שכולם חוזרים על אותם קולות ותנועות, ובחלקו בגלל המרצת יתר של‬
‫מחזור הדם. זה נראה קצת כמו ריקוד אינדיאני.‬
‫“עם צעד קדימה הגוף מתכופף לפנים מהמותניים בצורה כה חדה עד‬
‫שנראה כאילו הוטח על ידי כוח חיצוני. באותו הזמן נושפים או שואפים‬
‫במאמץ גדול ובליווי קול. הכוחניות של התנועה נותנת את ההצדקה למונח‬
‫‘התייגעות’... כאשר מתרחש הדיבוק... רגלו של הרוקד נראית מסומרת‬
‫לקרקע... או שהוא עשוי להיות מושלך כולו ארצה.” (,‪S. E. Simpson‬‬
‫‪.)Religious Cults in the Caribbean, International Publications Service‬‬
‫להתקהלויות גדולות יש תכונה של עידוד טראנס, מפני שהאנונימיות‬
‫שנכפית על ידי הקהל פוטרת אותך מהצורך לשמור על זהותך.‬
‫7.‬
‫דיבוק‬
‫סוג הטראנס שבו אדון כאן הוא ‘הטראנס המבוקר’, שבו הרשות להישאר‬
‫בטראנס ניתנת על ידי אנשים אחרים, בין אם מדובר ביחיד ובין אם‬
‫מדובר בקבוצה. טראנסים כאלה עשויים להיות נדירים, או, בתרבות‬
‫שלנו, לחלוף מבלי ששמנו לב, אך עלינו להתייחס אליהם כאל חלק‬
‫נורמאלי של ההתנהגות האנושית. חוקרים שבדקו כתות שעוסקות‬
‫בדיבוק מדווחים שדווקא האזרחים הטובים בכת הם אלה שסביר שיחוו‬
‫דיבוק. רבים מתייחסים ל‘טראנס’ כסוג של שיגעון, בדיוק כפי שהם‬
‫סבורים ש‘משוגעים’ נוחים יותר להתהפנט. האמת היא שאם ‘משוגעים’‬
‫היו מקבלים את מרות החברה, הם מלכתחילה לא היו מתנהגים בצורה‬
‫שגרמה להם להיות מסווגים כך. מובן מאליו שאנשים ‘נורמאלים’ הם‬
‫הנוחים ביותר להשפעה, שהרי היותם נוחים להשפעה הוא הדבר שהופך‬
‫אותם לנורמאלים!‬

20. ‫אימפרו‬ ‫4 1 2 ‬
‫אם נשווה עבודת מסכות עם ‘תרבויות דיבוק’, נמצא הרבה קווי דמיון.‬
‫זה נכון שהאדם אחוז הדיבוק לרוב אינו אמור לזכור דבר ממה שאירע‬
‫בזמן הדיבוק ־ אך זה קורה לעיתים גם בעבודת המסכות, על אף שזו‬
‫לא דרישה. שני סוגים של דיבוק מתוארים לרוב: הסוג המוליד חוסר‬
‫זיכרון, והסוג שבו יש צפייה צלולה במתרחש. אחוזי הדיבוק אינם נזקקים‬
‫לשיעורי דיבור (מה שכן נדרש משחקני מסכות, כפי שיתואר בהמשך),‬
‫אך יש תיאורים רבים של צלילים ט ר ו ם – ד י ב ו ר י י ם . ולפעמים מסכה‬
‫שנמצאת בדיבוק עמוק תדבר מהרגע הראשון.‬
‫כל מורה למסכות מכיר את המצב הבא, המתואר אצל סימפסון בהקשר‬
‫של תרבות השאנגו: “אחד האנשים אמר: ‘המתופפים לא מתופפים טוב‬
‫הלילה’. אחד המתופפים ענה ש‘אין טעם לתופף אם לא מקבלים תגובה’.‬
‫מאוחר יותר קמה אישה וצעקה: ‘אתם בכלל לא שרים הלילה’. המנהיג‬
‫הופיע וגינה את הקבוצה על חוסר ההתלהבות.”‬
‫כמו המורים למסכות, ה‘כוהן’ בתרבויות הדיבוק הוא בסטאטוס גבוה,‬
‫אך הוא מפגין ‘סלחנות’ כלפי אחוזי הדיבוק. מאיה דרן מתארת תקרית‬
‫בהאיטי, שבה אדם אחוז על ידי רוח האל גֵ ֶדה הופיע בזמן הלא נכון.‬
‫ההאונגן (שמאן) התנגד.‬
‫“’הו, זה עתה הגעתי,’ אמר (גֵ ֶדה) תוך שהוא מחווה על עצמו,‬
‫‘להתבונן לי מעט בסביבה. אשוטט לי ואתבונן’. (אז ביקש גֵ ֶדה תשעה‬
‫קאסאבאס ־ לחם שטוח.) גֵ ֶדה עמד ואכל שניים מהם בבת אחת, כמו היה‬
‫אחד הצופים, והתבונן בלואה (רוח) הגדולות אוגאון ודמבלה. אז הוסחה‬
‫דעתו של הקהל בגלל מישהו שטיפס על עץ בעת שהיה אחוז דיבוק על‬
‫ידי הרוח דמבלה. כשעמדה הרוח לעזוב את האיש עמד ההאונגן והתחנן‬
‫בפני דמבלה להורידו מהעץ בטרם תעזוב את גופו (לבל יפול ויהרג).”‬
‫אז מגלה גֵ ֶדה שחלק מהקאסאבאס שלו נעלמו. “לפתע נכנס גֵ ֶדה‬
‫להתקף זעם על כך שגנבו לו את הקאסאבאס הנותרים. הוא תפס את‬
‫ההאונגן, צווח ורקע ברגליו, ואותה שעה התעלמו כולם מדמבלה ואוגאון.‬

21. ‫512‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫לא נותרה ברירה אלא לקנות לגֵ ֶדה עוד קאסאבאס וקצת עוגיות כדי‬
‫להרגיעו.‬
‫עתה, משפנתה הלואה ללכת עם המזון החדש שלה, פנה אליו ההאונגן‬
‫ושאל בחיוך ‘אתה בטוח שמי שגנב לך את הקאסאבאס לא היה איש‬
‫בכובע צבעוני קטן?’‬
‫גֵ ֶדה הסתובב כשעיניו פעורות בתמימות. ‘כובע קטן? איזה איש בכובע‬
‫קטן?’... מישהו צעק: ‘אתה בטוח שאתה לא יודע מי גנב לך את הקאסאבאס?’‬
‫גדה הביט בנו מזווית עינו במבט משועשע, קרץ פעם אחת, לאט, ואז פנה‬
‫והלך משם.” (0791 ,‪.)The Devine Horsemen, Delta Books‬‬
‫גֵ ֶדה, אל המוות והמיניות, רעב עד מוות. אך שימו לב לסתירה, שהיצור‬
‫העל–טבעי הזה שאנו מצפים שיהיה ‘בוגר במיוחד’ הוא מאוד ילדותי‬
‫־ בדיוק כמו המסכות. גדה, בתיאור של דרן, נשמע ממש כמו מסכה.‬
‫“שאלנו אותו מדוע הוא אוהב להרכיב משקפי שמש שחורים. ‘ובכן,’ הוא‬
‫הסביר, ‘אני מבלה זמן כה רב באפלת העולם התחתון, שהעיניים שלי‬
‫רגישות מאוד לאור השמש’. ‘מדוע,’ שאלנו, ‘אתה נוהג להסיר כל הזמן‬
‫את העדשה הימנית?’ ‘ובכן, יקירתי,’ השיב, ‘זה העניין: בעיני השמאלית‬
‫אני רואה את היקום כולו, ובאשר לימנית, איתה אני שם עין על המזון‬
‫שלי, כדי שלא ייקח אותו גנב’.”‬
‫אופייה של המסכה א י נ ו דומה לאופיו של העוטה אותה. סימפסון,‬
‫בכתבה על תרבות השאנגו אומרת: “המרואיינים שלי הכחישו שיש קשר‬
‫הדוק בין מאפייני האישיות של הרוח לאלה של חסידיה. לעיתים הרוח‬
‫מופיעה ב‘ילד’ (‘סוס’) שאישיותו היא ההפך המוחלט מאישיותה של‬
‫הרוח. חסיד עשוי להיות אחוז דיבוק פעם על ידי כוח אלים מאוד ופעם‬
‫על ידי כוח שקט מאוד. תלוי בעבודה שיש לעשות. ... אחד המרואיינים‬
‫אמר: ‘מה שאדם מפחד לעשות, הוא עושה כשהוא אחוז דיבוק’.”‬
‫אני חושד שמספר ה‘טיפוסים’ המופיעים בעבודת מסכות מוגבל מאוד.‬
‫כדי להיות בטוחים נצטרך להשוות צילומים מתרבויות שונות ולנתח את‬

22. ‫אימפרו‬ ‫6 1 2 ‬
‫התנועות והקולות של ה‘רוחות’. המחקר הזה עדיין לא יצא לפועל, אבל כמו‬
‫שמיתוסים מכל רחבי העולם חולקים אותם מאפיינים, כך, אני סבור, בכל‬
‫מקום שיש מסכה ‘מסוג פנטלון’, יש גם פנטלונים. המאפיינים הקבועים‬
‫של הדמויות מהקומדיה דל–ארטה לא נובעים מהמסורת הנוקשה, אלא‬
‫משום שהמסכות הכתיבו דרכי התנהגות דומות. הנווד של צ‘אפלין התקיים‬
‫מאז ומעולם. הארפו, וסטן לורל, ופאפא גואדה, ורנגה המכשפה, והחייל‬
‫הרברבן ־ תמיד נמצאים, בכל מקום שיש בו מוח אנושי.‬
‫אני מתייחס לטראנס של הדיבוק כאל סוג מסוים של הטראנס‬
‫ההיפנוטי. חלק מהאנשים יתכחשו לכך, אבל את כל התופעות האופייניות‬
‫לדיבוק אפשר ליצור על ידי היפנוזה. נכון שהיפנוזה רפואית נראית‬
‫אחרת לגמרי, אבל הסיבה לכך היא שהמהפנט לא מארגן הופעה לפני‬
‫קהל משולהב.6 מכיוון שכמעט ואין ספרות על דיבוק של מסכות, אצטט‬
‫כמה דוגמאות לדיבוק של רוחות. כל מי שמלמד מסכות יתקל ברגע זה‬
‫או אחר במצב של טראנס עמוק, כך שכדאי להכיר את טבען. הנה לוסיאן‬
‫מתאר כוהנת אחוזת דיבוק בדלפי: “היא הלכה ברחבי המקדש בצעדים‬
‫כושלים, אחוזת תזזית, כשהאל רכוב על ערפה וצווארה, הפילה את‬
‫השרפרפים שעמדו בדרכה. שערה סמר על ראשה וכשהניעה את ראשה‬
‫הועף הזר שהיה עליו אל הרצפה החשופה... פיה העלה קצף של שיגעון.‬
‫היא נאנקה, התנשפה, מלמלה קולות מוזרים, והמערה הענקית החזירה‬
‫את הד צווחותיה המפחידות. לבסוף כפה עליה אפולו דיבור ברור יותר...‬
‫לפני שרוחה הוחזרה אל אור היום הרגיל, הופיע לחש תת–מודע. אפולו‬
‫שטף את ראשה במים מנהר הלדה, על מנת להשכיח ממנה את הסודות‬
‫הכמוסים שלמדה בזוהר ביקורו. רוח האמת השמימית נפרדה ושבה‬
‫למקום ממנו באה. פמונואה צנחה על הרצפה, ורק במאמץ גדול הוחזרה‬
‫לחיים.” (6591 ,‪.)trans.: Robert Graves, Pharsalia, Penguin‬‬
‫הפחד והתחושה שהאל מטפס לך על הצוואר, או על הראש, אופייני‬
‫לדיבוקים שנצפו ב ת ר ב ו י ו ת ה ע ו ל ם ה ח ד ש .7 אבל השוו את התיאור‬

23. ‫712‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫הזה עם תיאור של דיויד ג. מנדלבאום שכותב על דיבוק בכפר בדרום הודו.‬
‫“זרם של רעידות והתכווצויות עובר דרך גופו של מגיד העתידות, וזרם‬
‫נוסף, וראשו מתחיל להתנועע מצד לצד. תנועות הראש נעשות אלימות‬
‫יותר ויותר, עד כי נראה ששום עמוד שדרה אנושי לא יכול לעמוד בלחץ‬
‫שכזה. הוא יכול ליפול על הברכיים ולהכות בזעם בידיו על הארץ, אך‬
‫האלוהות לא מדברת מתוכו כל עוד שערו אסוף. צמות הקוטה שלו קשורות‬
‫בחוט בעל משמעות פולחנית, והקשר חייב להיפרם על ידי כוח תנועות‬
‫הראש. כאשר השיער משתחרר ונופל חופשי על ראשו המיטלטל, פורצת‬
‫יבבה חנוקה מפיו ־ דיבורו הראשון של האל דרך פיו של נבחרו. בהגייה‬
‫קופצנית, חנוקה, משמש קולו של מגיד העתידות כשופר האלוהות.”‬
‫(0691 ,‪.)Anthropology of Folk Religion, Charles Leslie‬‬
‫ויליאם סרג‘נט השווה את טראנס הדיבוק למצב ‘הבלימה ההיקפית’‬
‫של פאבלוב. כשהמוח נחשף ללחץ גדול מתרחשת בלימה היקפית:‬
‫ראשית המוח מתחיל להגיב באותו אופן לגירוי קל וחזק (ההדרגתיות‬
‫נעלמת). שנית, הוא מתחיל להגיב בעוצמה ג ד ו ל ה י ו ת ר לגירוי ח ל ש ,‬
‫ולבסוף, תגובות מותנות מתהפכות. סרג‘נט מביא את המקרה של מאיה‬
‫דרן כדוגמא ל‘בלימה היקפית’. בזמן שחקרה את תרבויות הוודו בהאיטי,‬
‫נכנס בה דיבוק במספר מקרים. פעם אחת היא הגיעה לצלם טקס, אבל‬
‫‘נעלמה’ כשהתחילו התופים, וחזרה למודעות רק כדי לגלות שלא רק‬
‫שהטקס נגמר, אלא שהיא ניצחה עליו בעצמה. היא כותבת: “אחוז הדיבוק‬
‫הוא האחרון להרוויח משהו מדיבוקו שלו. הוא עלול לסבול מנזק פיזי,‬
‫ומתוצאות לפעמים כואבות, ותמיד מתישות. ברגעים שתודעתו מתפקדת,‬
‫ברגעי ההתחלה או הסוף, הוא חווה פחד נורא. מעולם לא הבטתי ישירות‬
‫בכזה סבל, עינוי, ופחד משתק, כמו ברגעים שהרוח באה. הייתם מתארים‬
‫לעצמכם שאנשים יימנעו ככל יכולתם ממצב כזה, אך רבים רוצים בו‬
‫ומבקשים אותו. חלק מהמיתולוגיה של הוודו היא שהאל ייכנס לתוכך‬
‫בניגוד לרצונך.” הייתי אומר שמאיה דרן חוותה קונפליקט חזק, אבל‬

24. ‫אימפרו‬ ‫812‬
‫ ‬
‫מצד שני היא הייתה אחוזת דיבוק על ידי האלה ארזולי היפה והסקסית,‬
‫וקיבלה פרק מדהים לספר שלה.‬
‫א.מ. לואיס אומר: “אחוז הדיבוק, שהוא מרכז הסיאנס, אומר למעשה‬
‫‘הביטו בי, אני רוקד’. ... טקסי וודו מהאיטי הם ללא ספק תיאטרון, שבו‬
‫בעיות ועימותים הנוגעים למצבי החיים של המשתתפים מומחזים בצורה‬
‫דרמטית ובכוח סמלי רב... הכול נראה ונשמע כמו פסיכודרמה מודרנית או‬
‫טיפול קבוצתי. פורקן רגשות מודחקים הוא שם המשחק. דחפים ותשוקות‬
‫מודחקים, של היחיד כמו גם של החברה, נוטלים את המושכות.” (.‪I. M‬‬
‫1791 ,‪.)Lewis, Ecstatic Religion, Penguin‬‬
‫הדיבוק הראשון של מאיה דרן התרחש כאשר הייתה אורחת של כבוד‬
‫בטקס וודו. היא הייתה מרוכזת בשיחה עם ההאונגן ולא שמה לב לתופים‬
‫ולשירה. זה הפך אותה לפגיעה י ו ת ר . אז היא נקראה לקחת חלק בטקס‬
‫לרגע, ולפתע ‘שכחה’ מה עליה לעשות, אף שכבר עשתה זאת בכמה וכמה‬
‫טקסים בעבר. מה שהיא עשתה ‘יצא’ נכון, והיא חזרה לשבת בכיסאה,‬
‫והבחינה שהתופים והשירה חזקים ו‘חדים’ יותר. הייתי אומר שברגע הזה‬
‫היא כבר הייתה במצב של טראנס קל. בהמשך היא נתפסה בשירה עד‬
‫שמצאה את עצמה “נעולה בעמידה זקופה, שרה ואולי אפילו צועקת את‬
‫השיר”. היא הרגישה ‘המומה’ ולא השתתפה בריקודים.‬
‫היא מתארת תחושה חזקה של אחדות עם הקבוצה: “כל שעליי לעשות‬
‫הוא לקום, לצעוד קדימה, להיות חלק מהתנועה המרהיבה הזו, לזרום‬
‫איתה, ותנועתה הופכת לשלי, כפי שתנועת הים יכולה להציף את גופי.‬
‫ברגע כזה אדם לא נע ל ק צ ב המוסיקה, האדם ה ו א תנועת המוסיקה,‬
‫נוצר ונולד באמצעותה; ולכן שום דבר אינו קשה.”‬
‫היא מנסה לגשת אל המשרת שלה, ומגלה שרגלה “מושרשת בקרקע”.‬
‫היא חווה “קלילות בלתי נעימה בראש” וחוזרת באוזני עצמה על המילים‬
‫“תחזיקי את עצמך”. היא יוצאת החוצה, מעשנת סיגריה ומרגישה שראשה‬
‫“מתהדק: מסתדר, חוזר להיות מוצק”.‬

25. ‫912‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫כשהיא שומעת את הברכה לכניסתו של האל אודין היא ‘חייבת’‬
‫להיכנס פנימה כדי לא להעליב אותו. לו אכן רצתה להימלט, יכלה, כמובן,‬
‫‘להיות חולה’. היא נוגעת בידו של אחוז דיבוק וחשה לרגע הלם כמו‬
‫‘חשמל’, ואנשים סביבה מציינים בפניה שהיא כנראה עומדת להיתפס על‬
‫ידי דיבוק. היא מוטרדת מ‘הפגיעות המתמדת’ שלה. אנשים סביבה נכנסים‬
‫לטראנס. היא מחליטה להמשיך: “לברוח יהיה מעשה פחדני. אני יכולה‬
‫להתנגד אבל אסור לי לברוח. ואוכל להתנגד בצורה היעילה ביותר, אני‬
‫חושבת לעצמי, אם אניח בצד את הפחדים והעצבנות ־ אם במקום לחשוש‬
‫מפגיעה, אנהג בהתרסה כלפי כל מה שמנסה להכניע אותי לשליטתו.”‬
‫ברמה מסוימת ברור שהיא רוצה להיכנס לטראנס, אבל היא מאמינה‬
‫שזה נכפה עליה ב נ י ג ו ד ל ר צ ו נ ה . הרוחות יהיו האחראיות המלאות‬
‫לנטישת אישיותה. היא חוותה את כל סימני האזהרה ועכשיו היא מצטרפת‬
‫לשירה ולריקוד ולא מפחדת כלל. היא מרגישה עייפות גדולה אבל לא‬
‫עוצרת עד שלפתע זה הופך להיות ק ל י ו ת ר , אף שהיא לא מזהה את‬
‫הרגע המדויק שבו “הקצב, שנראה בלתי אפשרי לעמוד בו, הוריד הילוך,‬
‫להילוך איטי”.‬
‫ברור שתחושת הזמן שלה מעוותת, ושהיא כבר נמצאת במצב תודעה‬
‫מוזר מאוד. רגלה ‘משתרשת’ אל האדמה שוב, התופים ה‘איטיים’ למעשה‬
‫מחישים את הקצב והמתופפים מנסים לדחוף אותה אל תוך מצב הטראנס.‬
‫הכול נראה לה יפה והיא פונה לשכן ואומרת לו “תראה כמה זה יפה,” ואז‬
‫מוצאת את עצמה מבודדת במרכז המעגל.‬
‫“אני מבינה, בהבזק של פחד שעובר דרכי, שאני לא עצמי יותר. ובכל‬
‫זאת זו א נ י ע צ מ י , כי ברגע של הפחד המבזיק הזה, השתיים הופכות‬
‫שוב לאחת, מאוחדות באמצעות הקצה של רגל שמאל. האפלה הלבנה‬
‫מתחילה להתבהר; אני מתפתלת ומצליחה לשחרר את הרגל שלי, אבל‬
‫עוצמת המשיכה זורקת אותי למרחק שנראה גדול מאוד, ואני נוחתת על‬
‫ידיים וגופים חזקים שעוזרים לי לעמוד. אבל יש להם קולות ־ קולות‬

26. ‫אימפרו‬ ‫022‬
‫ ‬
‫עקשניים שרים ־ וקולם חונק אותי. במאמץ של כל שריריי אני מתנתקת‬
‫שוב, ושוב עוברת מרחק עצום... הגולגולת שלי היא תוף. כל מכה תוקעת‬
‫את רגלי כמו יתד אל תוך האדמה. השירה בתוך אוזניי, בתוך ראשי,‬
‫הצליל הזה יטביע אותי! ‘למה הם לא מפסיקים! למה הם לא מפסיקים!’‬
‫אני לא מצליחה לשחרר את הרגל. אני נעולה, תקועה בתוך באר של‬
‫צליל. אין כלום בשום מקום חוץ מזה. אין דרך להימלט. האפלה הלבנה‬
‫מתחילה לעלות במעלה רגלי כמו גאות מהירה ־ עולה, עולה. זהו כוח‬
‫עצום שאיני יכולה לשאת או להכיל, שבוודאי יפרוץ דרך עורי. ‘רחמים,’‬
‫אני זועקת בתוכי. אני שומעת זעקה מהדהדת בקולות, צווחנית כמו לא‬
‫מהעולם הזה: ‘ארזולי!’ האפלה הבוהקת מציפה את גופי, מגיעה לראשי,‬
‫מטביעה אותי. אני נשאבת מטה ומתפוצצת בבת אחת. זהו זה.”‬
‫זה נשמע יותר כמו הכוהנת בדלפי מאשר כמו היפנוזה, אבל זה‬
‫יותר מאשר טכניקה מרהיבה של כניסה לטראנס. אלפרד מטרּו מציין כי‬
‫“אנשים הרגילים למצבי טראנס עוברים במהירות דרך כל הסימפטומים‬
‫של הפחד, ואז, לפתע, הנה הם: בטראנס מלא. ואין זה משנה אם נתייחס‬
‫לכך בביטול, כאל מעשה פרימיטיבי, כאשר הטקס במלוא עוזו ונדרשת‬
‫כניסה מיידית מצד האלים”. (,‪Alfred Métraux, Voodoo in Haiti‬‬
‫2791 ,‪ .)trans.: H. Charteris, André Deutsch‬הוא מציין גם שעצמת‬
‫המתקפה תלויה באופיו של האל שמתגלגל באדם. בעיני, ה‘בלימה‬
‫ההיקפית’ של סרג‘נט היא רק ע ו ד דרך להיכנס לטראנס.‬
‫באשר לפחד שהיא מתעקשת עליו כל כך, קיימים הרבה דיווחים על‬
‫כניסת דיבוק ‘רגועה’, כך שאני לא חושב שהפחד הוא חלק בלתי נפרד‬
‫מהתהליך, או יותר נכון, המיתולוגיה היא שמקיימת ובונה את הפחד.‬
‫מעניין שמאיה דרן אמרה במקום אחר, עוד לפני ביקורה הראשון בהאיטי:‬
‫“אבדן זיכרון כולל, על אף שהוא הרבה פחות מזעזע מהפרעות מנטאליות‬
‫אחרות, תמיד נראה לי המפחיד ביותר.” (,‪An Anagram of Ideas on Art‬‬
‫6491 ,‪.)Form and Film‬‬

27. ‫122‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫בתרבויות דיבוק, האלים מתגלגלים בבני אדם שמקבלים את צורת‬
‫גופם ותנועותיהם, קולם והבעות הפנים שלהם.‬
‫אוסטרייך אומר: “בכל התיאורים מופיע שינוי בתווי הפנים.” (הוא‬
‫אף מזכיר נערה בת אחת עשרה שהחלה מדברת ב‘קול בס עמוק’).‬
‫הרוחות שמגיעות כמעט תמיד מוכרות היטב לקהילה, והכוהן יהיה מצויד‬
‫בתלבושות ובאביזרים המתאימים. בנוסף יתכנו אלתורים מתאימים בעלי‬
‫אופי תיאטרלי מאוד. הנה תיאור של ג‘יין בלו לטקס דיבוק אינדונזי:‬
‫“הקהל שנאסף היה דרוך וקשוב, האווירה כולה היא של משחק שבו‬
‫כולם עומדים להשתתף. כולם הצטרפו לשירה שמלווה את הופעתם של‬
‫הנכנסים לטראנס. אנשים זרקו עקיצות לכיוון המופיעים, דרבנו אותם‬
‫ושילחו בהם משפטי הקנטה שידעו שירתיחו אותם. הקהל בפירוש‬
‫נהנה מאוד. כשהגיע הרגע לסיים את המופע קפצה קבוצה שלמה של‬
‫אנשים על אותו אחד שהיה במצב הטראנס, והוא נאבק באכזריות תוך‬
‫כדי פרכוסים, שגברו מחמת המתקפה. בתוך ההתרגשות העצומה כולם‬
‫התנפלו על כולם חזיתית, משתוללים ורוטטים. ואז התפנו כולם לטפל‬
‫באחוז הדיבוק ולהחזירו לתודעה רגילה. כולם היו מרוכזים אז בדאגה‬
‫ובעזרה לאותו אדם לחזור לעצמו, בדיוק כפי שהיו מרוכזים כמה דקות‬
‫קודם לכן בהקנטתו ובהלהבת אותו ‘יצור’ שהוא הפך להיות.” (‪Trance in‬‬
‫0691 ,‪.)Bali, Columbia Univ. Press, New York‬‬
‫אותם האנשים אחוזי הטראנס בטקסי הוודו עשויים להיות אחוזי‬
‫דיבוק בידי כמה וכמה אלים בזה אחר זה, ואל אחד עשוי לשרות בגופם‬
‫של כמה וכמה אנשים בעת ובעונה אחת ־ בהאיטי הייתה פעם הפגנה‬
‫שבה כמה מאות בני אדם, כולם אחוזי דיבוק על ידי האל פאפא גדה, צעדו‬
‫אל ארמון הנשיאות. מדווח שאחוזי הטראנס בטקסי הוודו אינם זוכרים‬
‫דבר מזמן דיבוקם, אך ג‘יין בלו, בכתבה על טראנס באינדונזיה, מתארת‬
‫שני סוגי דיבוק: אחד שבו “נוכח כוח שונה מה‘אני’ ויוצר שתי ישויות בו‬
‫זמנית, ואחר, שבו נוצר שינוי זמני אך מוחלט באישיותו של האדם, ובו‬

28. ‫אימפרו‬ ‫222‬
‫ ‬
‫‘הופך’ האדם למישהו או משהו אחר לגמרי.” (‪.)Trance in Bali‬‬
‫להלן דוגמא לאלי וודו המאלתרים יחדיו, כמתואר אצל מטרּו:‬
‫“אלתורים ססגוניים אלה אהובים מאוד על הקהל, הצווח מצחוק, מצטרף‬
‫בעצמו לדיאלוג, ומפגין בקול רם את ההנאה או חוסר הסיפוק. לדוגמא:‬
‫מישהו מופיע בחצר אחוז דיבוק על ידי האל זאקא בתלבושת של איכר.‬
‫בתנועות ליצניות הוא מתאר את בן הכפר המפוחד, המגיע לעיר הגדולה‬
‫וחושש מפני שודדים. עתה מצטרף, ואפשר כמעט לומר ‘עולה לבמה’,‬
‫אחוז דיבוק נוסף, שבגופו שורה גדה–ניבו, השומר על המתים, ממשפחת‬
‫האל גדה. זאקא, מפוחד מנוכחות עמיתו העגמומי, מנסה לנהוג עמו‬
‫בנימוס ולהזמין אותו לאכול וללגום רום. גדה, המשחק דמות של בן עיר,‬
‫מחליף עמו מחוות נימוס קנטרניות. הוא שואל אותו: ‘מה יש לך בתיק?’‬
‫הוא בודק ובוחן את תוכנו. זאקא נזעק ‘תפסיק, תפסיק!’ גדה מחזיר לו את‬
‫התיק רק כדי לגנוב אותו שוב בחשאי בזמן שהוא בודק את אחד החולים.‬
‫זאקא, ברוב ייאושו, פונה לקלפים וצדפים על מנת לגלות בעזרת כישוף‬
‫ונבואה מי גנב את תיקו. הקהל מזמר ‘שחק, זאקא, שחק’.” (וכן הלאה.)‬
‫(‪.)Voodoo in Haiti‬‬
‫כל מורה למסכות יזהה מיד את הסצנות הללו, המתרחשות בעת‬
‫‘דיבוק’, כאופייניות למסכות. היינו מצפים שהאלים יוצגו כ‘עליונים’,‬
‫ואולם בכל תרבויות ה‘טראנס’ אנו מוצאים מיתולוגיות המציגות את‬
‫האלים כבעלי צורות התנהגות ילדותיות. כפי שאומר מלוויל: “האלים‬
‫הם כמו ילדים ויש להורות להם מה לעשות”.‬

29. ‫322‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫8.‬
‫ללמד עבודה עם מסכות‬
‫לשיעור היכרות עם מסכות אני נוהג להציב שולחן ועליו אביזרים שונים.‬
‫הסיבה שהם ניצבים על שולחן היא שהצורך להתכופף עלול להרתיע‬
‫מסכה חדשה. אני נמנע מלהעמיד את המסכות בפני ‘קשיים’. מטריה‬
‫עלולה לגרום למסכה להתחיל לחשוב איך לפתוח אותה. שעון מעורר‬
‫עלול לגרום למסכה לנסות לכוון אותו. אני מסיר מהשולחן כל מה‬
‫שדורש רמה שכלית של יותר מגיל שנתיים וחצי. האביזרים על שולחן‬
‫הם כאלה שיעוררו עניין בילדים קטנים. אני בוחר דברים שמעודדים את‬
‫חוש המישוש: צעיף, גזר, פעמונים, נייר כסף, צנצנת, בלון, פיסת פרווה,‬
‫בובה, חיית צעצוע, מקל, צינור גומי, פרחים, ממתקים. ספרי ילדים גם‬
‫הם אפשרות, כל עוד הם קטנים ורצוי בשפה זרה (אשתי, אינגריד, עוטפת‬
‫מתנות קטנות עבור המסכות בשיעורים שהיא מלמדת. כל עטיפה קטנה‬
‫מכילה ממתק או צעצוע קטן. אלה דברים שהמסכות אוהבות).‬
‫אני ממקם כמה רהיטים על הבמה, ומסך בצד אחד. מאחורי המסך‬
‫יש כובעים, מעילים, פיג‘אמות, אוברולים, ושמלות אחדות. אם הבגדים‬
‫קצת לא באופנה ־ מוטב כך, אבל בגדים אמיתיים עדיפים על תלבושות‬
‫של תיאטרון. סדינים צבעוניים הם מצוינים. פעם היו לי כל מיני ‘נעליים’‬
‫גדולות עשויות מלבד, שחלק מהמסכות אהבו. נדמה לי שהן נועדו‬
‫ללבישה בתוך מגפי גומי בימים קרים.‬
‫ברגע שהסטודנטים מוכנים, אני משנה את הסטאטוס שלי ומשחק‬
‫‘גבוה’. אני לא מקפץ ומנפנף בידיים כפי שהייתי עושה בשיעור קומדיה.‬
‫אני הופך להיות רגוע יותר, רציני ו‘מבוגר’. השינוי אצלי מעורר שינוי‬
‫תחושה אצל הסטודנטים ואני מנצל זאת כדי להבטיח להם שהמסכות אינן‬
‫מסוכנות ושכל מה שיקרה ־ בכוחי להתמודד איתו, והדבר היחיד שחשוב‬
‫שיזכרו הוא שעליהם להסיר את המסכה ברגע שהוריתי להם לעשות כן.‬

30. ‫אימפרו‬ ‫4 2 2 ‬
‫ככל שאני מרגיע אותם יותר, כך הם נעשים עצבניים יותר, ועד שהם‬
‫מגיעים לקחת למסכה, רובם רועדים. הסוד הוא ליצור את התמהיל‬
‫המדויק בין סקרנות וחרדה.‬
‫כמו כן, עליי לבסס אצלם את הידיעה שהם לא ייתפסו כאחראים למה‬
‫שיקרה כשיהיו בתוך המסכה. זאת אני עושה באמצעות סיפורים.‬
‫הייתה לנו מסכה שהיה לה אף גדול ועקום וגבות זועמות. היה לה‬
‫צבע אדום עמוק ודחוס, והיא אהבה לקחת מקלות ולהכות אנשים. זה היה‬
‫בסדר כל עוד המורה ידע זאת, וידע להגיד בחריפות “הסר את המסכה!”‬
‫ברגע הקריטי. מישהי שאלה אותה ממני פעם ־ פולין מלוויל, שהחליפה‬
‫אותי בשיעור במכללת מורלי. למחרת היא החזירה את המסכות ואמרה‬
‫שמישהו חטף מכה רצינית ביד. נאלצתי להסביר לה שזו אשמתי, מפני‬
‫שלא הזהרתי אותה (וידעתי להצביע בדיוק על המסכה שמכה אנשים).‬
‫פעם ראיתי שלוש מסכות אף–כפוף דומות. הן היו מסכות קבוקי, והן היו‬
‫על ההאנאמיצ‘י (הפלטפורמה שעוברת בתוך הקהל), וכן, היו להן מקלות‬
‫והן איימו על האנשים.‬
‫מסכה אחרת כונתה מר פארקס. היא נהגה לצחוק, לבהות בחלל,‬
‫לשבת על קצה קצהו של הכיסא וליפול לצדדים. שי גורמן יצר את‬
‫הדמות. לקחתי אותה פעם לסדנא שהעברתי בהמפשייר. הסטודנטים‬
‫נכנסו אל הבמה דרך הווילון ולפתע שמעתי את צחוקו של מר פארקס.‬
‫הוא נכנס בדיוק באותה הליכה ששי גורמן אימץ לעצמו, הביט כאילו יש‬
‫משהו מעניין במיוחד בתקרה, והתעקש לשבת על קצה קצהו של הכיסא‬
‫כאילו ממש רצה ליפול ממנו. מזל שהוא לא נפל, כי מי שעטה אותה לא‬
‫היה אתלטי במיוחד. זה חסר היגיון לחלוטין שהמסכה העבירה לו את‬
‫האינפורמציה הזאת.‬
‫ברגע שהסטודנטים מתחילים להבין בעצמם כיצד המסכות כופות‬
‫התנהגויות מסוימות, אז הם באמת מתחילים לחוש בנוכחות של ‘רוחות’.‬
‫אני זוכר מסכה שזה עתה יצרתי. סטודנט חבש אותה והפך ליצור גיבן,‬

31. ‫522‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫מעוות ומגרגר. ואז הגיע מישהו באיחור, לקח את אותה מסכה, והופיע‬
‫בדיוק אותו היצור. אני אומר לתלמידים לקחת איזו מסכה שירצו כל עוד‬
‫היא נוחה להם. סביר להניח שהם יתמרנו וינסו לחפש לעצמם מסכה שבה‬
‫יוכלו להצטיין, אבל אין לכך כל חשיבות, מפני שהיא תיראה להם אחרת‬
‫לגמרי כשיביטו במראה. ברגע שסטודנט מצא לעצמו מסכה נוחה, כזו‬
‫שלא מכאיבה לו בעין, אני מסדר את שערו כך שיסתיר את הגומי ואת‬
‫קו המצח של המסכה. ואז אני אומר לו: “תירגע, אל תחשוב על כלום.‬
‫ברגע שאראה לך את המראה, ש נ ה א ת פ י ך כ ך ש י ת א י ם ל מ ס כ ה‬
‫ו ה ח ז ק א ו ת ו כ ך ש ה מ ס כ ה ו ה פ ה י צ ר ו פ ר צ ו ף א ח ד . אתה‬
‫תדע הכול על היצור שבמראה, כך שאין לך מה לחשוב על זה. תהפוך‬
‫לדבר שאתה רואה במראה, תפנה ממנה ולך לשולחן. יש שם משהו שהיא‬
‫רוצה. תן לה למצוא את זה. תתעלם מכל ההוראות שלי אם זה מה שהיא‬
‫רוצה, אבל אם אני אומר לך ‘תוריד את המסכה’ אתה חייב להוריד אותה”.‬
‫אני מציג בפניו את המראה בעדינות, מחליק אותה למעלה אל החלל‬
‫ביני ובין השחקן. ההלם שבלראות את הבבואה צריך להיות חזק ככל‬
‫האפשר. אחרי שתי שניות אני מתחיל לזוז הצידה, ומזיז את המראה כך‬
‫שהשחקן יצעד צעד באופן אוטומטי, וברגע שאוציא את המראה ממול‬
‫פניו ימצא את עצמו מול שולחן האביזרים. אם אני מבחין בהתנגדות‬
‫עולה מהשחקן אני אומר “אתה משתנה עכשיו” או “תתאים את הפנים‬
‫למסכה”. אני משתמש במראה בגודל ראש מפני שכל האינפורמציה‬
‫שהשחקן זקוק לה באה מהפנים. אם המראה גדולה יותר, הם יראו את כל‬
‫גופם ועלולים להתחיל לעשות מחוות גופניות. אני לא רוצה ש י ח ש ב ו‬
‫8‬
‫שהם יצור אחר, אני רוצה ש י ח ו ו את עצמם כיצור אחר.‬
‫חלק מהסטודנטים ירגישו דחף לגעת במסכה ברגע שהם רואים את‬
‫ההשתקפות. זהו אמצעי הגנה: הם רוצים להרגיע את עצמם שזו ‘רק‬
‫מסכה’. אם סטודנטים נראים מפוחדים באמת, אני אומר להם להחזיק‬
‫אצבעות או משהו כזה. ברגע שהם מקבלים על עצמם דבר כזה כאמצעי‬

32. ‫אימפרו‬ ‫622‬
‫ ‬
‫בטיחות מתקבל על הדעת, זה סימן שהם כבר נכנסו ל‘עולם המכושף’.‬
‫ברגע שיסכימו להפסיק להחזיק אצבעות, השפעת המסכה תהיה חזקה‬
‫אף יותר. בתרבויות דיבוק אתה יכול לשמור על עצמך באמצעות אחיזה‬
‫במוטות או “קשירת קשר בתחתונים”. חלק מהסטודנטים קופאים במקום,‬
‫מסירים את המסכה, ואומרים ברעד גלוי לעין ש“לא קרה כלום”. אחרים‬
‫ממציאים מראש דברים לעשות ואז מתחילים לקפץ להם כמו מתאגרפים‬
‫או לעשות פוזות של ארלקינואים (‪ )Harlequins‬וכדומה. “תרוקנו את‬
‫הראש ממילים,” אני אומר.‬
‫כשסטודנט מנסה מסכה מסוימת פעם שנייה, אני אומר משהו‬
‫כמו “כשתסתכל במראה תן למסכה להשמיע קול, ותמשיך להשמיע‬
‫אותו לאורך כל הסצנה”. זו טכניקת מדיטציה שטובה מאוד בהשבתת‬
‫המילוליות (כמו נזירים טיבטיים המזמרים “אווווומממ”). לעיתים קרובות‬
‫אני אומר דברים כמו “כן, זה מצוין,” או “מי זה?” או “מדהים!” עוד לפני‬
‫שהסטודנטים הביטו במראה, וזה מאשש את תחושתם שהם שונים כעת‬
‫ושהמסכה מסתירה אותם. המסכות מתחילות להתנשם, לחרחר וליילל,‬
‫מה שמפחיד עד אימה את מי שצופה בהן, ו‘מצית את האווירה’. בתרבויות‬
‫וודו התופים רועמים שעות כדי לקרוא לאלים לחצות את הים מאפריקה.‬
‫ברגע שהדיבוק אחז באחד, אחרים ייכנסו לדיבוק כמעט מיד. בשיעור‬
‫מסכות למתחילים יש בדרך כלל עשרים דקות ‘מתות’ לפני שהמסכה‬
‫הראשונה מופיעה ־ אם יש לך מזל. השיטה שלי היא ‘לשתול’ בכיתה‬
‫מסכה מפותחת לגמרי. נוכחותה של מסכה ‘אחוזת דיבוק’ מאפשרת‬
‫לסטודנטים ‘לשחרר’, ומבהילה ומרגיעה אותם בו זמנית.‬
‫מדווחים על תופעה דומה בתרבויות דיבוק: קל יותר להפנט מישהו‬
‫שראה את זה נעשה זמן קצר קודם לכן למישהו אחר.‬
‫אני מעודד את הסטודנטים להשליך את עצמם פנימה ולהפסיק‬
‫להעביר ביקורת. אני אומר להם דברים כמו: “תעשו טעויות! המסכות‬
‫האלה יותר קיצוניות ועוצמתיות מפנים רגילות. אל תפחדו! תעשו טעויות‬

33. ‫722‬ ‫מסכה וטראנס ‬
‫גדולות! אל תפחדו לטעות! תסמכו עליי שאעצור אתכם!” לפעמים אני‬
‫אומר: “מה שראיתם במראה היה נ כ ו ן ! אבל אתם מראים לי רק דוגמית‬
‫מזה. נסו שוב את המסכה. לא תגיעו לשום מקום אם לא תהיו אמיצים”.‬
‫לפעמים אני רואה שמישהו השתנה רק לרגע אחד, כשהביט במראה, אבל‬
‫אז הוא מחזיק את עצמו ומבטל את השינוי לגמרי. אני עוצר אותו, אומר‬
‫לו להסיר את המסכה, ואז מתחיל מיד את התהליך מהתחלה.‬
‫בחורה עוטה את המסכה ומשתנה. היא כאילו מאירה את החדר, אבל‬
‫אז מיד מסירה אותה.‬
‫“תהיי עדינה עם המסכה,” אני אומר. כשאנשים מרגישים שהמסכה‬
‫גרמה להם לבגוד בעצמם, הם נוטים להשליך אותה לארץ. ראיתי פעם‬
‫מסכה מושלכת ממרכז הבמה לקצה האולם. במקרה הנוכחי אזהרתי‬
‫חיזקה את התחושה שדברים בלתי צפויים ואף אלימים עשויים להתרחש.‬
‫“אני לא מסוגלת לעשות את זה,” היא אומרת.‬
‫“אבל זה היה נפלא.”‬
‫“זה הרגיש לא בסדר.”‬
‫“את מתכוונת שלא אהבת את מה שהפכת להיות.”‬
‫“כן.”‬
‫“זה אומר שאת כן מסוגלת. שהחוויה הייתה א מ י ת י ת . ”‬
‫אני מרגיע אותה ונוסך בה ביטחון, ונותן לה להתבונן ולהיווכח שלא‬
‫נגרם נזק לאיש.‬
‫הבעיה היא לא לגרום לסטודנטים להרגיש את ‘הנוכחות’ של אישיות‬
‫אחרת ־ כמעט כולם חוטפים הלם למראה בבואתם ־ הבעיה היא למנוע‬
‫מהם לעשות את השינוי ‘בעצמם’. אין סיבה שתלמיד יתחיל ‘לחשוב’‬
‫כשברור שהוא כבר ‘יודע’ באופן אינטואיטיבי בדיוק איזה מין יצור הוא.‬
‫החזקת הפה בצורה מסוימת והשמעת קול תורמים לחסימת המילוליות,‬
‫ו‘למצוא אביזר’ עוזר להפריד את המסכה מהמראה. למרבה הצער, אפילו‬
‫הליכה עלולה להכניס את השחקן חזרה לתודעה הרגילה. זו הסיבה שאני‬