SlideShare ist ein Scribd-Unternehmen logo
1 von 123
‫אך זה עתה הגעתי מהכפר,‬
    ‫ואין לי כאן חבר, אף לא מכר.‬
‫אני מחפשת את העמדה הכי טובה‬
         ‫לקבל קצת עזרה ומידע.‬
‫גברת, אני לרצונותייך,‬
    ‫לשירותך, בשמחה רבה.‬
‫הגעתי מווינה לפני זמן רב,‬
     ‫ומכירה כאן כל תג ותו.‬
‫האם לעיר אווירה נעימה,‬
                ‫או שיש בה מזיקים‬
             ‫ופשפשים בכל פינה?‬
‫האם אוכלים פה טוב בצהריי היום?‬
     ‫האם אפשר להרחיק‬
  ‫את המחלות מהמקום?‬
‫האוכל פה חסר לאכלנים בריאים,‬
 ‫אלו שאוכלים הכי טוב הם המתחזים.‬
                ‫אם את רוצה לשמור‬
            ‫על בריאות טובה,‬
‫הצטרפי לתור של החולים.‬
‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬
‫הגטו ההומני ביותר בעולם עכשיו.‬
‫זה באמת נכון? אין דבר לאכול?‬
 ‫אין ירקות טריים? אין בשר לכל?‬
    ‫האם אסיים את חיי במיטתי,‬
      ‫עורגת ושוקקת לפת לחמי?‬
‫די, שקט! בבקשה! בשם שמיים!‬
                   ‫מעולם לא שמעתי‬
               ‫כזה ניבול שפתיים!‬
        ‫לרעב כאן יש שם יפה יותר:‬
‫מחסור בוויטאמינים ...‬
‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬
‫הגטו האלגנטי ביותר בעולם עכשיו.‬
‫ומה בדבר מקום לגור,‬
        ‫פשוט, אבל לא דל ועלוב?‬
          ‫מטבח, חדרון ושירותים,‬
‫סוויטה לשינה עם מרפסת לגינה...‬
‫עם קצת פנטזיה ודמיון,‬
          ‫ביתך יגשים לך כל רצון.‬
   ‫החלומות שלך יתממשו במציאות,‬
                   ‫בזמן שאת ישנה‬
‫על קורות במקום מיטות.‬
‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬
‫הגטו החלומי ביותר בעולם עכשיו.‬
‫הנסיעה לכאן, אני חייבת לציין,‬
         ‫הייתה מעיקה מאוד ומלחיצה.‬
    ‫אמבטיה חמה תעשה לי רק טוב,‬
‫להרגיע את העצמות והחששות לרוב.‬
‫לכי לביתך ומצאי לך מיטה,‬
         ‫עצמי עינייך והרדמי מהר.‬
      ‫אמבטיות כאן חסרות כל כך,‬
‫שתאלצי לחכות ליולי, אם לא יותר.‬
‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬
‫הגטו הנקי ביותר בעולם עכשיו.‬
‫רק עוד שאלה אחת,‬
          ‫אנא היי סבלנית איתי:‬
   ‫אני רוצה לשלוח מכתב לביתי,‬
       ‫ולהסביר לכל בני משפחתי‬
   ‫כמה עוד אשהה פה‬
‫במקומי?‬
‫לבקשה מסוג זה קשה לא להיענות,‬
                   ‫האם לא שמעת‬
           ‫את החדשות האחרונות?‬
      ‫לפי כמה שמועות עדכניות...‬
‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬
‫הגטו הכי עדכני בעולם עכשיו!‬
‫כאן ברחוב, מעבר לכביש,‬
  ‫פורח לו עסק חדש ומוזר.‬
    ‫לא ברור אם זה נער –‬
        ‫אולי הוא כבר איש;‬
           ‫"סחורה משונה,"‬
         ‫הוא קורא בגאווה,‬
   ‫"אני מוכר: בטן רעבה!"‬
‫זה מטען מיותר ומכביד,‬
                ‫לא נחוץ הוא,‬
             ‫אם אין לי עתיד.‬
‫קנו! אדונים, גברות, ילדים –‬
 ‫כמה תשלמו על קרקור קיבה?‬
       ‫אני מוכר: בטן רעבה!‬
‫כשאהיה עשיר,‬
          ‫אתן אוכל לכל!‬
‫אולי גם אפילו... בגדים!‬
 ‫אהיה נחמד! אהיה נדיב!‬
             ‫כי האל גומל‬
     ‫על מעשים טובים...‬
‫עוברות השעות,‬
             ‫חולפים הימים;‬
             ‫הרחוב מתרוקן‬
           ‫ואיתו גם בטני!‬
‫בלב מתחוללת מלחמת דמים,‬
‫והמוח נשלט בידי כוח שטני.‬
‫כשחושבים עם הבטן‬
     ‫במקום מהראש,‬
  ‫אז כבר אין היגיון‬
  ‫וגם אין מחשבה –‬
‫העולם מתכווץ לגודל‬
          ‫של פרעוש.‬
‫וכל נדבה,‬
‫שהיתה אולי פורצת,‬
  ‫הופכת במהרה...‬
      ‫לקללה נמרצת!‬
‫למי כבר אכפת‬
    ‫אם כולם גוססים?‬
     ‫בשבילי הם כעת‬
      ‫יצורים מאוסים.‬
   ‫הם עומדים בדרכי‬
        ‫למנה הדשנה;‬
‫רק ככה אצליח לשרוד‬
            ‫עוד שנה.‬
‫אני רואה לנגד עיניי‬
                 ‫את האוכל –‬
          ‫איזה מחזה מרהיב!‬
‫הבשר השמן, הנקניק החביב,‬
                ‫מבטן אל ראש‬
             ‫יעלו בלי לחשוש;‬
‫ואז אוכל להרהר, כי הגיע הרי‬
        ‫הזמן לסיגריה שאחרי.‬
‫הכאב חוזר אליי שוב,‬
  ‫מחדש כבר נהייתי עצוב.‬
              ‫החלום המתוק‬
         ‫הוא חלום בלהות;‬
‫לאף אומלל אין סיכוי לבלות.‬
‫חלפו הימים, הרחוב השתתק;‬
‫כעת כל רשרוש מרוחק משקשק.‬
   ‫שיבוא הקונה אין כל תקווה.‬
  ‫אך לפתע... עלתה לי הברקה‬
    ‫אפשר הרי למכור כל איבר!‬
            ‫אפרק מגופי ראש,‬
          ‫מרפק, ריס, ציפורן,‬
           ‫זרת, אגודל, שיער,‬
                 ‫גבה וצוואר!‬
‫כאן ברחוב, מעבר לכביש,‬
  ‫פורח לו עסק חדש ומוזר.‬
    ‫לא ברור אם זה נער –‬
        ‫אולי הוא כבר איש;‬
           ‫"סחורה משונה,"‬
         ‫הוא קורא בגאווה,‬
   ‫"אני מוכר: בטן רעבה!"‬
‫אי אז, כשהיינו ילדים,‬
‫משאת נפש אחת היתה לנו:‬
        ‫כשאמא רצתה שקט,‬
‫והציעה לנו פרס לבחירתנו,‬
          ‫חיש קראנו בקול:‬
                   ‫קרוסלה!‬
       ‫אנא, אנא, קרוסלה!‬
‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬
      ‫סובב, סובב המעגל.‬
        ‫אנו רוצים להסתחרר‬
‫עוד לפני שהסחרחרה תיעצר.‬
           ‫זהו מסע מופלא,‬
          ‫זהו מסע ללא יעד.‬
            ‫מעגל ללא מוצא,‬
             ‫והחוויות רבות.‬
‫ולעולם, לעולם לא נשכח‬
‫את המוסיקה מתיבת הנגינה,‬
   ‫וגם לכשיצהיבו התמונות,‬
        ‫עוד תתנגן המנגינה.‬
‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬
      ‫סובב, סובב המעגל.‬
‫כאשר נעצר, ראשנו סחרחר,‬
    ‫או אז נדע היכן נעמוד.‬
‫החיים ריקים, חסרי עניין,‬
‫תשוקות קטנות – ריגוש מוסיפות:‬
         ‫אמביציה, כסף, זנונים,‬
       ‫סרטים, כדורגל, סיגריות!‬
        ‫איש-איש והתחביב שלו.‬
                ‫הניחו לנו בשלנו:‬
                         ‫אשליות,‬
              ‫אנא, אנא, אשליות!‬
‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬
      ‫סובב, סובב המעגל.‬
        ‫אנו רוצים להסתחרר‬
‫עוד לפני שהסחרחרה תיעצר.‬
           ‫זהו מסע מופלא,‬
          ‫זהו מסע ללא יעד.‬
            ‫מעגל ללא מוצא,‬
             ‫והחוויות רבות.‬
‫ולעולם, לעולם לא נשכח‬
‫את המוסיקה מתיבת הנגינה,‬
   ‫וגם לכשיצהיבו התמונות,‬
        ‫עוד תתנגן המנגינה.‬
‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬
      ‫סובב, סובב המעגל.‬
‫כאשר נעצר, ראשנו סחרחר,‬
    ‫או אז נדע היכן נעמוד.‬
‫לבני אדם שאיפות,‬
           ‫גם כשגרים הם באשפתות,‬
         ‫רוצים הם דבר מה יותר טוב.‬
‫וגם כשאין מה לומר, אין תענוג רב יותר‬
             ‫מליילל עם שכנך העלוב ממך.‬
               ‫שמעו את שיר הרפאים:‬
                             ‫הבדלים,‬
             ‫אנא, אנא, הבו הבדלים!‬
‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬
       ‫סובב סובב המעגל.‬
‫כאשר נעצר, ראשנו סחרחר,‬
    ‫או אז נדע היכן נעמוד!‬
‫בכל מקום בעולם‬
                 ‫קיים סבל,‬
       ‫בכל מקום ובכל עת.‬
  ‫ובני האדם, באשר יהיו,‬
    ‫חפצים להיות מאושרים.‬
              ‫סוף יבוא לכל‬
‫ונדע: כל הסבל היה לשווא.‬
‫הגורל מכה כאוות נפשו,‬
            ‫בעני, בעשיר,‬
            ‫בצעיר, בזקן,‬
                ‫בידיו אנו.‬
  ‫ארץ משלנו צריכים אנו,‬
 ‫לשים קץ לסבל ולמכאוב,‬
     ‫כדי ליצור במו ידינו,‬
‫כדי להיות עם ככל העמים.‬
‫הנה שעות‬
   ‫הפרידה הכואבת,‬
‫מאם, מאב, מאהוב,‬
   ‫מתי ניפגש שוב?‬
  ‫והגורל הוא המכוון‬
          ‫את צעדינו,‬
           ‫באורך רוח‬
     ‫נישא את חלקנו.‬
‫הגורל מכה כאוות נפשו,‬
            ‫בעני, בעשיר,‬
            ‫בצעיר, בזקן,‬
                ‫בידיו אנו.‬
  ‫ארץ משלנו צריכים אנו,‬
 ‫לשים קץ לסבל ולמכאוב,‬
     ‫כדי ליצור במו ידינו,‬
‫כדי להיות עם ככל העמים.‬
‫ליד עריסת הילד,‬
 ‫דמעה על לחי האם זולגת,‬
       ‫אהוב קטן, תם וזך,‬
       ‫אינך יודע עול ימים,‬
  ‫בעבורך, בעבורך אבנה‬
               ‫ארץ חדשה!‬
‫יודעת אני, קוראת בעיניך,‬
  ‫גם אתה רוצה להיות מאושר!‬
‫הגורל מכה כאוות נפשו,‬
            ‫בעני, בעשיר,‬
            ‫בצעיר, בזקן,‬
                ‫בידיו אנו.‬
  ‫ארץ משלנו צריכים אנו,‬
 ‫לשים קץ לסבל ולמכאוב,‬
     ‫כדי ליצור במו ידינו,‬
‫כדי להיות עם ככל העמים.‬
‫כשאנשים נוסעים לנופש‬
   ‫על שפת אגם או להרים,‬
‫אז גם אני רוצה קצת חופש,‬
    ‫אבל כיסיי כל כך צרים.‬
‫כשחוזרים הם מן הנופש‬
   ‫ומספרים: "היה סוער!"‬
     ‫אני עונה להם בשקט:‬
‫"גם פה בווינה לא חסר."‬
‫יש פינה קטנה בפראטר,‬
     ‫צל עצים בכל מקום.‬
    ‫שם עם אוצרי היה לי‬
       ‫רנדוו קטן כל יום.‬
‫ובאחו של הפראטר,‬
        ‫נרקמו החלומות,‬
        ‫ואפילו בגן עדן,‬
‫טוב מזה לא יכול להיות.‬
‫מוסיקה שקטה נשמעת,‬
   ‫האוויר קליל, חמים.‬
   ‫עננים שטים ממעל,‬
    ‫ואנחנו מתחבקים.‬
‫אז נסיעת חינם הפתיעה,‬
    ‫ממנה לא יהיה מפלט.‬
   ‫כשלמזרח הרחקת לכת,‬
     ‫ואני בטרזיינשטאט.‬
‫אך חלומות – גבול לא יודעים הם,‬
           ‫לכן נפרדנו בשבועה:‬
     ‫אני אפגוש אותך כמו פעם,‬
           ‫במחשבות שעה-שעה.‬
‫יש פינה קטנה בפראטר,‬
     ‫צל עצים בכל מקום.‬
    ‫שם עם אוצרי היה לי‬
       ‫רנדוו קטן כל יום.‬
‫ובאחו של הפראטר,‬
        ‫נרקמו החלומות,‬
        ‫ואפילו בגן עדן,‬
‫טוב מזה לא יכול להיות.‬
‫שמי העיר כוסו ענן ואופל,‬
   ‫רוח מסחרר אבק ברחוב.‬
   ‫ערפל סמיך רווי באופר,‬
‫צל רועם מעיק על לב רטוב.‬
‫אפלה גשמית לא תחדרני,‬
‫גם אם כך ימטיר כל העונה;‬
        ‫נערי הביתה ילווני,‬
       ‫תחת מטריה נאמנה.‬
‫כה נעים כאן תחת מטריה זו,‬
         ‫למי שרק להסתגל יוכל‬
             ‫לכך שגם כשניכר‬
          ‫שרק קרה קרתה וקר,‬
‫על כר השלג הוא עימי מכורבל.‬
‫גם כשזועף-זולף הגשם,‬
  ‫לאהבתנו לא יפריע –‬
  ‫תחת מטריה זו אהובי‬
   ‫מאי-נוחות עליי מגן,‬
       ‫ומלטף את שיערי.‬
‫בי, אהובתי, נשבע:‬
             ‫לא רק כשגשום‬
    ‫אני אגן עלייך מן הסער;‬
           ‫כי, מתוקתי, עמך‬
      ‫לזמן רב, אם לא לעד,‬
‫מכל שלולית נשמור על פער.‬
‫לעדה תהא לי מטריה זו,‬
       ‫שאותך אוהב ללא לאות.‬
           ‫"אף עת יהום הסער,‬
                ‫לספינה טרופה‬
            ‫יש שביב תקווה" –‬
‫כך מתלוצץ ספן אל מול סופות.‬
   ‫נתלוצץ יחדיו אל מול סופות.‬
‫פרדריק שופן‬
‫נוקטורן מס' 1 אופוס 9‬
     ‫יאיר ברוך, פסנתר‬
‫כשהכושי העירום הגיח עייף מן הג'ונגל,‬
             ‫הוא נסע ברכבת התחתית‬
                     ‫בהרלם ובמנהטן.‬
         ‫לעבר הרציף צעק ההמון הלבן:‬
   ‫"מה אתה מחפש כאן, שוטה מלוכלך?‬
                 ‫הישמר מידי הלבנים!"‬
‫הם תפסו אותו בצווארון‬
              ‫וזרקו אותו מן הקרון,‬
             ‫כי האדונים לבני העור‬
‫לא בנו את העיר הזו עבור הכושים,‬
         ‫וגם לא את הרכבת היפה.‬
‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאדונים הלבנים,‬
‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאנשים השחורים,‬
               ‫לכן יש לנו קרון מיוחד –‬
                     ‫זכרו זאת היטב!‬
‫כשג'ים השחור הגה את רעיון הג'אז,‬
        ‫הבר שלו היה המוצלח ביותר‬
                  ‫בהרלם ובמנהטן.‬
               ‫הלבנים בעלי הכוח,‬
 ‫מילאו את רחבת הריקודים בכל שיר.‬
‫הקוקאין הופך אותם לאספסוף,‬
‫הם מתנהגים כמו חיות ומקיאים בלי סוף.‬
         ‫לאור הירח הם שותים ג'ין,‬
             ‫אבל מחר עוד לא מגיע.‬
  ‫ג'ים ממשיך בחייו ואינו חושב על‬
                        ‫העתיד לבוא.‬
‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאדונים הלבנים,‬
‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאנשים השחורים,‬
               ‫לכן יש לנו קרון מיוחד –‬
                     ‫זכרו זאת היטב!‬
‫ואז פרצה המלחמה והעולם השתנה.‬
‫רבים נפרדו לשלום בפעם האחרונה‬
                  ‫בהרלם ובמנהטן.‬
   ‫ג'ים נסע דרומה, ושם שוב צעקה:‬
  ‫"הכלב המטונף נישק אישה לבנה!"‬
        ‫הם כבלו אותו בשלשלאות...‬
‫אך לפני שעלה לגרדום,‬
 ‫הוא הביט בכומר ושאל בעצב:‬
      ‫"האם האדונים לבני העור‬
‫בנו רכבת תחתית גם לגן עדן?"‬
‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאדונים הלבנים,‬
‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאנשים השחורים,‬
               ‫לכן יש לנו קרון מיוחד –‬
                     ‫זכרו זאת היטב!‬
‫נולדתי בכוך בקומת הקרקע.‬
     ‫בטרם מלאו לי חמש-עשרה,‬
         ‫אז רדף אחרי כל פרחח.‬
‫פעם כשאחד אותי פתאום לכד,‬
     ‫הציל אותי אדון צעיר נחמד,‬
      ‫כדי שאהיה שלו לעולמי עד.‬
    ‫אני עולה לקומה הראשונה...‬
‫-כאן, לוקסוס והדר עוטפים אותי,‬
               ‫ועדינה ולבנה ידי.‬
             ‫לאהובי זהב בשפע,‬
              ‫כל יום הוא כמו חג.‬
  ‫-אך בוז'מוי, מאהבה הוא מת!‬
          ‫כה צעירה וכבר אלמנה,‬
           ‫-לפחות נשארתי יפה.‬
       ‫אני עולה לקומה השנייה...‬
‫-שמתי את עיניי על האחיין שלו,‬
      ‫חיש ניצתה בינינו אהבה,‬
   ‫אך לאפר היא הפכה במהרה.‬
         ‫-אוי לה, מחליפה אותם‬
                  ‫בלי כל בושה,‬
  ‫אתמול אחיין, היום רקדן איתה,‬
         ‫בקרוב לא תשאר חלקה.‬
‫-חולבת ההיא את השגריר‬
                 ‫השמנמנצ'יק,‬
      ‫הוא בטוח שהיא דוכסית.‬
‫וגם שניים, שלושה בנקאים...‬
                      ‫-וכומר!‬
                    ‫-בוז'מוי!‬
‫-נוכל אחד הונה –‬
         ‫הבטיח שיישא אותי,‬
  ‫גזל את רכושי, את נעוריי,‬
                ‫תראו אותי –‬
     ‫אני מלאה בקמטי הבעה.‬
               ‫-אוי נמאסת,‬
‫כמה עוד אפשר לסבול אותך.‬
      ‫עדיף לקחת מאשר לתת,‬
 ‫כך העולם סובב, עלי לקומה‬
                    ‫הבאה...‬
‫-ובקומה הרביעית‬
           ‫הפכתי למאדאם.‬
  ‫עובדות אצלי "האחייניות"‬
               ‫עם כל אדם.‬
‫-וכל הרובע גועש כמרקחה.‬
    ‫-מזועזעים, מזועזעים,‬
   ‫אבל בסוף כולם חוזרים.‬
‫-העסקים דופקים...‬
   ‫-והקופה רושמת,‬
  ‫אבל אני מזדקנת.‬
    ‫באין מנוס עליתי‬
  ‫לקומה החמישית...‬
‫חזרתי לכוך, לקומת הקרקע.‬
‫המטאטא בידיי וכך קופאים חיי.‬
             ‫היכן חלומות נעוריי?‬
      ‫כשאני מספרת את סיפוריי‬
    ‫לשכנים החולפים על פניי...‬
‫שן בני, שכב במנוחה,‬
‫פיית השינה חלום לך תרקום.‬
  ‫את מה שביום אסור לדמיין,‬
           ‫בלילה תוכל לחלום.‬
  ‫תשחק באחו מזריחת החמה,‬
 ‫ופרחים תאסוף עד רדת יום.‬
‫יום הופך ללילה,‬
     ‫העונות מתחלפות.‬
          ‫אולי כשתפקח‬
    ‫את עיניך העייפות,‬
‫חיש מהר השינה תחלוף,‬
   ‫וגם לכאב יהיה סוף.‬
‫כשתיזכר בכל ממרחק,‬
    ‫לא רק בחלום תצחק.‬
      ‫העצבות אז תשהה‬
          ‫לזמן כה קצר,‬
‫ותראה – יהיה טוב מחר.‬
‫יש עיר קטנה, אשר יפה‬
            ‫ממנה לא תכירו,‬
‫ולא קוראים לה כאן בשמה,‬
      ‫קוראים לעיר – כאילו.‬
 ‫לא כל איש או אישה יוכלו‬
           ‫בזו העיר לחיות,‬
    ‫בני גזע ה"כאילו" כאן‬
          ‫הם בעלי זכויות!‬
‫חיים הם כאן את חייהם,‬
                ‫כאילו הם חיים,‬
 ‫ובכל בדל-חוט-שמועה תמצא‬
                 ‫אותם נאחזים.‬
    ‫ברחוב איש לא צועד סתם כך,‬
    ‫פזיז-הופ לקפוץ הואילו!‬
   ‫כשאין דבר-מה פה לעשות,‬
          ‫עושים זאת בכאילו.‬
‫לקפוץ, לקפוץ, הואילו כבר לקפוץ!‬
‫ישנו אף בית קפה, ראוי‬
‫ממש! זה קלאס-אירופי.‬
    ‫וכשמוזיקה נוסקת...‬
             ‫זה מרגיש:‬
     ‫"כאילו-)או(טופי".‬
‫ומדברים כך ביניהם,‬
       ‫מין ממשלה התחילו.‬
‫בביתם אינם כה חשובים,‬
     ‫אך כאן? שרי-כאילו!‬
‫בכל בוקר ובכל ערב‬
   ‫שותים הם קפה-אילו,‬
     ‫ובשבת, כן בשבת,‬
    ‫אוכלים הם בשר-ילו!‬
‫גומעים הם בשקיקה מרק,‬
    ‫אוויר זך הם בולעים!‬
  ‫וזוללים הם בורשט כמו‬
         ‫"כאילו-ויטמין"!‬
‫שוכב אדם, חיק-אדמה‬
     ‫מיטה רכה היתה לו.‬
     ‫הוגה באהוביו, אך‬
‫רגבי עפר פניו יקבילו.‬
   ‫נושא אדם גורל קודר‬
 ‫הן הוא כמו-קל אפילו,‬
‫חולם על יום-מחר בהיר‬
  ‫הרי הוא כאן, כאילו...‬
‫יש עיר קטנה, אשר טובה‬
           ‫ממנה לא תכירו,‬
‫ולא קוראים לה כאן בשמה,‬
     ‫קוראים לעיר – כאילו.‬
 ‫לא כל איש או אישה יוכלו‬
          ‫בזו העיר לחיות,‬
        ‫בני גזע ה"כאילו"‬
         ‫כאן בעלי זכויות!‬
‫ְונִ חיה‬
      ‫ְ ֶ‬
‫מילים: אברהם חלפי‬
‫אבדו החיּים, אבדו – ְונִ חיה.‬
   ‫ְ ֶ‬       ‫ָ ְ ּ‬        ‫ָ ְ ּ ַ ַ ִ‬
               ‫ָ ָ‬
         ‫ְונִ חיה, ְונִ לְ עג לְ ך, מוֶ ת.‬
                       ‫ַ‬             ‫ְ ֶ‬
 ‫ככָ ה נִ חיֶה – שלובֵ י ְזרוע וָ עז‬
  ‫ֹ ַ ֹ‬          ‫ְׁ ּ‬            ‫ְ‬       ‫ָּ‬
        ‫עם הוד זָ הֳ רו האלְ מוֶ ת.‬
              ‫ֹ ָ ַ ָ‬              ‫ֹ‬        ‫ִ‬
‫נִ נְ שם. כן, בזַ עם נִ נְ שֹם –‬
            ‫ׁ‬        ‫ֵּ ְ ּ ַ‬           ‫ֹׁ‬
                                    ‫ְונִ חיה,‬
                                       ‫ְ ֶ‬
‫אף אם פחד יִ בלֹם את פינו.‬
 ‫ִּ ּ‬     ‫ֶ‬      ‫ְ‬         ‫ַּ ַ‬       ‫ַ ִ‬
                ‫הֲ יֵש עוד לִ פחֹד?‬
                         ‫ְ‬       ‫ׁ ֹ‬
              ‫מפנֵי מה, אֱ לֹהים,‬
                   ‫ִ‬              ‫ָ‬        ‫ִ ְּ‬
      ‫אחֲ רי אבדנִ ים שראינו?‬
       ‫ֶׁ ָ ִ ּ‬             ‫ַ ֵ ָ ְ ָ‬
‫אבדו החיּים, אבדו – ְונִ חיה.‬
   ‫ְ ֶ‬       ‫ָ ְ ּ‬        ‫ָ ְ ּ ַ ַ ִ‬
               ‫ָ ָ‬
         ‫ְונִ חיה, ְונִ לְ עג לְ ך, מוֶ ת.‬
                       ‫ַ‬             ‫ְ ֶ‬
 ‫ככָ ה נִ חיֶה – שלובֵ י ְזרוע וָ עז‬
  ‫ֹ ַ ֹ‬          ‫ְׁ ּ‬            ‫ְ‬       ‫ָּ‬
        ‫עם הוד זָ הֳ רו האלְ מוֶ ת.‬
              ‫ֹ ָ ַ ָ‬              ‫ֹ‬        ‫ִ‬
‫נִ נְ שם. כן, בזַ עם נִ נְ שֹם –‬
            ‫ׁ‬        ‫ֵּ ְ ּ ַ‬           ‫ֹׁ‬
                                    ‫ְונִ חיה,‬
                                       ‫ְ ֶ‬
‫אף אם פחד יִ בלֹם את פינו.‬
 ‫ִּ ּ‬     ‫ֶ‬      ‫ְ‬         ‫ַּ ַ‬       ‫ַ ִ‬
                ‫הֲ יֵש עוד לִ פחֹד?‬
                         ‫ְ‬       ‫ׁ ֹ‬
              ‫מפנֵי מה, אֱ לֹהים,‬
                   ‫ִ‬              ‫ָ‬        ‫ִ ְּ‬
      ‫אחֲ רי אבדנִ ים שראינו?‬
       ‫ֶׁ ָ ִ ּ‬             ‫ַ ֵ ָ ְ ָ‬
‫נִ נְ שם. ְונִ ְזעם. ְונִ חיה. ְונִ לְ עג‬
 ‫ַ‬            ‫ְ ֶ‬        ‫ַ‬         ‫ֹׁ‬
    ‫ְּ ּ ַ ּ ׁ ָ ֶ ָ ָ ֵ ּ‬
   ‫אם יִ פלו גם שמיך עלינו.‬             ‫ִ‬
‫ַ אנו נִ ְזעק‬
   ‫ָ ּ ַ‬        ‫אבדו החיּים. אךְ‬
                           ‫ָ ְ ּ ַ ַ ִ‬
            ‫את זַ עֲ קת אלְ מותנו.‬
             ‫ֹ ֵ ּ‬     ‫ַ‬       ‫ַ‬      ‫ֶ‬
‫נִ נְ שם. כן, בזַ עם נִ נְ שֹם –‬
            ‫ׁ‬        ‫ֵּ ְ ּ ַ‬           ‫ֹׁ‬
                                    ‫ְונִ חיה,‬
                                       ‫ְ ֶ‬
‫אף אם פחד יִ בלֹם את פינו.‬
 ‫ִּ ּ‬     ‫ֶ‬      ‫ְ‬         ‫ַּ ַ‬       ‫ַ ִ‬
                ‫הֲ יֵש עוד לִ פחֹד?‬
                         ‫ְ‬       ‫ׁ ֹ‬
              ‫מפנֵי מה, אֱ לֹהים,‬
                   ‫ִ‬              ‫ָ‬        ‫ִ ְּ‬
      ‫אחֲ רי אבדנִ ים שראינו?‬
       ‫ֶׁ ָ ִ ּ‬             ‫ַ ֵ ָ ְ ָ‬
‫נִ נְ שם. ְונִ ְזעם. ְונִ חיה. ְונִ לְ עג‬
 ‫ַ‬            ‫ְ ֶ‬        ‫ַ‬         ‫ֹׁ‬
    ‫ְּ ּ ַ ּ ׁ ָ ֶ ָ ָ ֵ ּ‬
   ‫אם יִ פלו גם שמיך עלינו.‬             ‫ִ‬
‫ַ אנו נִ ְזעק‬
   ‫ָ ּ ַ‬        ‫אבדו החיּים. אךְ‬
                           ‫ָ ְ ּ ַ ַ ִ‬
            ‫את זַ עֲ קת אלְ מותנו.‬
             ‫ֹ ֵ ּ‬     ‫ַ‬       ‫ַ‬      ‫ֶ‬
‫הֲ יֵש עוד לִ פחֹד?‬
              ‫ְ‬       ‫ׁ ֹ‬
     ‫מפנֵי מה, אֱ לֹהים,‬
            ‫ִ‬          ‫ָ‬  ‫ִ ְּ‬
‫אחֲ רי אבדנִ ים שראינו?‬
 ‫ֶׁ ָ ִ ּ‬        ‫ַ ֵ ָ ְ ָ‬
‫מחר יגיע יום חדש,‬
 ‫בו כל אחד יהיה שבע רצון.‬
‫מחר, אני לוחש לעצמי, מחר,‬
           ‫במשך כל היום.‬

      ‫מחר לפני עלות השחר,‬
 ‫יהיה זה העצב שלי האחרון.‬
‫מחר, אני לוחש לעצמי, מחר,‬
            ‫במשך כל היום.‬
‫תורמים ונותני חסות: שגרירות צ'כיה  שגרירות סלובקיה ‬
‫המשרד לאזרחים ותיקים  משרד התרבות והספורט – מנהל‬
  ‫התרבות  משרד החינוך  ועידת התביעות נגד גרמניה ‬
  ‫המועצה האזורית עמק חפר  ארגון יוצאי מרכז אירופה ‬
     ‫התאחדות יוצאי צ'כוסלובקיה  חברת אולניק בע"מ ‬
‫משפחת פדרמן ומלונות דן  רעיה שטראוס  מפעלי גרנות ‬
    ‫ארומה ישראל  מוזיאון הפלמ"ח  האופרה הישראלית‬

  ‫צוות בית טרזין: תלמה כהן  עליזה שילר  אודי אדלר ‬
    ‫רות בובק  תמי קינברג  ענת אלעזר  ליאורה כהן ‬
       ‫ד"ר מרגלית שלאין  סימה שחר  רוחל'ה מרום ‬
                        ‫עודד ברידא‬


                                          ‫עיצוב פונט: מאיר סדן‬
                                                  ‫‪oketz.com‬‬
2011-11-24 Terezin The town as-if - Lyrics
2011-11-24 Terezin The town as-if - Lyrics

Weitere ähnliche Inhalte

Mehr von Beit Theresienstadt - בית טרזין

מזכר 45- הליגה הגרמנית והמלחמה באנטישמיות
מזכר 45- הליגה הגרמנית והמלחמה באנטישמיותמזכר 45- הליגה הגרמנית והמלחמה באנטישמיות
מזכר 45- הליגה הגרמנית והמלחמה באנטישמיותBeit Theresienstadt - בית טרזין
 
2012 02 מכתב תודה של רושדי על ביקורי התלמידים הדרוזים
2012 02 מכתב תודה של רושדי על ביקורי התלמידים הדרוזים2012 02 מכתב תודה של רושדי על ביקורי התלמידים הדרוזים
2012 02 מכתב תודה של רושדי על ביקורי התלמידים הדרוזיםBeit Theresienstadt - בית טרזין
 
1997 יומנים וזיכרונות מאוחרים אניטה טרסי revised 2011
1997 יומנים וזיכרונות מאוחרים אניטה טרסי  revised 20111997 יומנים וזיכרונות מאוחרים אניטה טרסי  revised 2011
1997 יומנים וזיכרונות מאוחרים אניטה טרסי revised 2011Beit Theresienstadt - בית טרזין
 

Mehr von Beit Theresienstadt - בית טרזין (20)

מזכר 45- הליגה הגרמנית והמלחמה באנטישמיות
מזכר 45- הליגה הגרמנית והמלחמה באנטישמיותמזכר 45- הליגה הגרמנית והמלחמה באנטישמיות
מזכר 45- הליגה הגרמנית והמלחמה באנטישמיות
 
Fw סיפור מדהים איטליה
Fw סיפור מדהים איטליה Fw סיפור מדהים איטליה
Fw סיפור מדהים איטליה
 
תוכנית וטופס הרשמה טרזין פראג
תוכנית וטופס הרשמה   טרזין פראגתוכנית וטופס הרשמה   טרזין פראג
תוכנית וטופס הרשמה טרזין פראג
 
Star newsletter article
Star newsletter articleStar newsletter article
Star newsletter article
 
בית טרזין - קטלוג 2012
בית טרזין - קטלוג 2012בית טרזין - קטלוג 2012
בית טרזין - קטלוג 2012
 
Beit Theresienstadt 2012 Catalog
Beit Theresienstadt 2012 CatalogBeit Theresienstadt 2012 Catalog
Beit Theresienstadt 2012 Catalog
 
2012 04-19 liga terezin- idan ofer
2012 04-19 liga terezin- idan ofer2012 04-19 liga terezin- idan ofer
2012 04-19 liga terezin- idan ofer
 
2012 04-19 ישראל היום
2012 04-19 ישראל היום2012 04-19 ישראל היום
2012 04-19 ישראל היום
 
2012 02 מכתב תודה של רושדי על ביקורי התלמידים הדרוזים
2012 02 מכתב תודה של רושדי על ביקורי התלמידים הדרוזים2012 02 מכתב תודה של רושדי על ביקורי התלמידים הדרוזים
2012 02 מכתב תודה של רושדי על ביקורי התלמידים הדרוזים
 
A short history of music in terezin
A short history of music in terezinA short history of music in terezin
A short history of music in terezin
 
כתבה בעיתון מעריב - 24.11.2011
כתבה בעיתון מעריב - 24.11.2011כתבה בעיתון מעריב - 24.11.2011
כתבה בעיתון מעריב - 24.11.2011
 
תוכנית ארוע טרזין "העיר כאילו"
תוכנית ארוע טרזין "העיר כאילו"תוכנית ארוע טרזין "העיר כאילו"
תוכנית ארוע טרזין "העיר כאילו"
 
Culture in Theresienstadt (Hebrew)
Culture in Theresienstadt (Hebrew)Culture in Theresienstadt (Hebrew)
Culture in Theresienstadt (Hebrew)
 
2011 11-24 invitation
2011 11-24 invitation2011 11-24 invitation
2011 11-24 invitation
 
2011 05-31 שמות אנשים בפקודות יום
2011 05-31 שמות אנשים בפקודות יום2011 05-31 שמות אנשים בפקודות יום
2011 05-31 שמות אנשים בפקודות יום
 
1997 יומנים וזיכרונות מאוחרים אניטה טרסי revised 2011
1997 יומנים וזיכרונות מאוחרים אניטה טרסי  revised 20111997 יומנים וזיכרונות מאוחרים אניטה טרסי  revised 2011
1997 יומנים וזיכרונות מאוחרים אניטה טרסי revised 2011
 
ד"ר מרגלית שלאין - מאמצי הטעייה גרמניים
ד"ר מרגלית שלאין - מאמצי הטעייה גרמניים ד"ר מרגלית שלאין - מאמצי הטעייה גרמניים
ד"ר מרגלית שלאין - מאמצי הטעייה גרמניים
 
Alfred Kantor part 1
Alfred Kantor part 1 Alfred Kantor part 1
Alfred Kantor part 1
 
Alfred Kantor part 2
Alfred Kantor part 2 Alfred Kantor part 2
Alfred Kantor part 2
 
2009 04-17 haaretz-liga_terezin-english
2009 04-17 haaretz-liga_terezin-english2009 04-17 haaretz-liga_terezin-english
2009 04-17 haaretz-liga_terezin-english
 

2011-11-24 Terezin The town as-if - Lyrics

  • 1.
  • 2.
  • 3.
  • 4.
  • 5.
  • 6.
  • 7.
  • 8. ‫אך זה עתה הגעתי מהכפר,‬ ‫ואין לי כאן חבר, אף לא מכר.‬ ‫אני מחפשת את העמדה הכי טובה‬ ‫לקבל קצת עזרה ומידע.‬
  • 9. ‫גברת, אני לרצונותייך,‬ ‫לשירותך, בשמחה רבה.‬ ‫הגעתי מווינה לפני זמן רב,‬ ‫ומכירה כאן כל תג ותו.‬
  • 10. ‫האם לעיר אווירה נעימה,‬ ‫או שיש בה מזיקים‬ ‫ופשפשים בכל פינה?‬ ‫האם אוכלים פה טוב בצהריי היום?‬ ‫האם אפשר להרחיק‬ ‫את המחלות מהמקום?‬
  • 11. ‫האוכל פה חסר לאכלנים בריאים,‬ ‫אלו שאוכלים הכי טוב הם המתחזים.‬ ‫אם את רוצה לשמור‬ ‫על בריאות טובה,‬ ‫הצטרפי לתור של החולים.‬
  • 12. ‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬ ‫הגטו ההומני ביותר בעולם עכשיו.‬
  • 13. ‫זה באמת נכון? אין דבר לאכול?‬ ‫אין ירקות טריים? אין בשר לכל?‬ ‫האם אסיים את חיי במיטתי,‬ ‫עורגת ושוקקת לפת לחמי?‬
  • 14. ‫די, שקט! בבקשה! בשם שמיים!‬ ‫מעולם לא שמעתי‬ ‫כזה ניבול שפתיים!‬ ‫לרעב כאן יש שם יפה יותר:‬ ‫מחסור בוויטאמינים ...‬
  • 15. ‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬ ‫הגטו האלגנטי ביותר בעולם עכשיו.‬
  • 16. ‫ומה בדבר מקום לגור,‬ ‫פשוט, אבל לא דל ועלוב?‬ ‫מטבח, חדרון ושירותים,‬ ‫סוויטה לשינה עם מרפסת לגינה...‬
  • 17. ‫עם קצת פנטזיה ודמיון,‬ ‫ביתך יגשים לך כל רצון.‬ ‫החלומות שלך יתממשו במציאות,‬ ‫בזמן שאת ישנה‬ ‫על קורות במקום מיטות.‬
  • 18. ‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬ ‫הגטו החלומי ביותר בעולם עכשיו.‬
  • 19. ‫הנסיעה לכאן, אני חייבת לציין,‬ ‫הייתה מעיקה מאוד ומלחיצה.‬ ‫אמבטיה חמה תעשה לי רק טוב,‬ ‫להרגיע את העצמות והחששות לרוב.‬
  • 20. ‫לכי לביתך ומצאי לך מיטה,‬ ‫עצמי עינייך והרדמי מהר.‬ ‫אמבטיות כאן חסרות כל כך,‬ ‫שתאלצי לחכות ליולי, אם לא יותר.‬
  • 21. ‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬ ‫הגטו הנקי ביותר בעולם עכשיו.‬
  • 22. ‫רק עוד שאלה אחת,‬ ‫אנא היי סבלנית איתי:‬ ‫אני רוצה לשלוח מכתב לביתי,‬ ‫ולהסביר לכל בני משפחתי‬ ‫כמה עוד אשהה פה‬ ‫במקומי?‬
  • 23. ‫לבקשה מסוג זה קשה לא להיענות,‬ ‫האם לא שמעת‬ ‫את החדשות האחרונות?‬ ‫לפי כמה שמועות עדכניות...‬
  • 24. ‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬ ‫הגטו הכי עדכני בעולם עכשיו!‬
  • 25.
  • 26. ‫כאן ברחוב, מעבר לכביש,‬ ‫פורח לו עסק חדש ומוזר.‬ ‫לא ברור אם זה נער –‬ ‫אולי הוא כבר איש;‬ ‫"סחורה משונה,"‬ ‫הוא קורא בגאווה,‬ ‫"אני מוכר: בטן רעבה!"‬
  • 27. ‫זה מטען מיותר ומכביד,‬ ‫לא נחוץ הוא,‬ ‫אם אין לי עתיד.‬ ‫קנו! אדונים, גברות, ילדים –‬ ‫כמה תשלמו על קרקור קיבה?‬ ‫אני מוכר: בטן רעבה!‬
  • 28. ‫כשאהיה עשיר,‬ ‫אתן אוכל לכל!‬ ‫אולי גם אפילו... בגדים!‬ ‫אהיה נחמד! אהיה נדיב!‬ ‫כי האל גומל‬ ‫על מעשים טובים...‬
  • 29. ‫עוברות השעות,‬ ‫חולפים הימים;‬ ‫הרחוב מתרוקן‬ ‫ואיתו גם בטני!‬ ‫בלב מתחוללת מלחמת דמים,‬ ‫והמוח נשלט בידי כוח שטני.‬
  • 30. ‫כשחושבים עם הבטן‬ ‫במקום מהראש,‬ ‫אז כבר אין היגיון‬ ‫וגם אין מחשבה –‬ ‫העולם מתכווץ לגודל‬ ‫של פרעוש.‬
  • 31. ‫וכל נדבה,‬ ‫שהיתה אולי פורצת,‬ ‫הופכת במהרה...‬ ‫לקללה נמרצת!‬
  • 32. ‫למי כבר אכפת‬ ‫אם כולם גוססים?‬ ‫בשבילי הם כעת‬ ‫יצורים מאוסים.‬ ‫הם עומדים בדרכי‬ ‫למנה הדשנה;‬ ‫רק ככה אצליח לשרוד‬ ‫עוד שנה.‬
  • 33. ‫אני רואה לנגד עיניי‬ ‫את האוכל –‬ ‫איזה מחזה מרהיב!‬ ‫הבשר השמן, הנקניק החביב,‬ ‫מבטן אל ראש‬ ‫יעלו בלי לחשוש;‬ ‫ואז אוכל להרהר, כי הגיע הרי‬ ‫הזמן לסיגריה שאחרי.‬
  • 34. ‫הכאב חוזר אליי שוב,‬ ‫מחדש כבר נהייתי עצוב.‬ ‫החלום המתוק‬ ‫הוא חלום בלהות;‬ ‫לאף אומלל אין סיכוי לבלות.‬
  • 35. ‫חלפו הימים, הרחוב השתתק;‬ ‫כעת כל רשרוש מרוחק משקשק.‬ ‫שיבוא הקונה אין כל תקווה.‬ ‫אך לפתע... עלתה לי הברקה‬ ‫אפשר הרי למכור כל איבר!‬ ‫אפרק מגופי ראש,‬ ‫מרפק, ריס, ציפורן,‬ ‫זרת, אגודל, שיער,‬ ‫גבה וצוואר!‬
  • 36. ‫כאן ברחוב, מעבר לכביש,‬ ‫פורח לו עסק חדש ומוזר.‬ ‫לא ברור אם זה נער –‬ ‫אולי הוא כבר איש;‬ ‫"סחורה משונה,"‬ ‫הוא קורא בגאווה,‬ ‫"אני מוכר: בטן רעבה!"‬
  • 37.
  • 38.
  • 39. ‫אי אז, כשהיינו ילדים,‬ ‫משאת נפש אחת היתה לנו:‬ ‫כשאמא רצתה שקט,‬ ‫והציעה לנו פרס לבחירתנו,‬ ‫חיש קראנו בקול:‬ ‫קרוסלה!‬ ‫אנא, אנא, קרוסלה!‬
  • 40. ‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬ ‫סובב, סובב המעגל.‬ ‫אנו רוצים להסתחרר‬ ‫עוד לפני שהסחרחרה תיעצר.‬ ‫זהו מסע מופלא,‬ ‫זהו מסע ללא יעד.‬ ‫מעגל ללא מוצא,‬ ‫והחוויות רבות.‬
  • 41. ‫ולעולם, לעולם לא נשכח‬ ‫את המוסיקה מתיבת הנגינה,‬ ‫וגם לכשיצהיבו התמונות,‬ ‫עוד תתנגן המנגינה.‬
  • 42. ‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬ ‫סובב, סובב המעגל.‬ ‫כאשר נעצר, ראשנו סחרחר,‬ ‫או אז נדע היכן נעמוד.‬
  • 43. ‫החיים ריקים, חסרי עניין,‬ ‫תשוקות קטנות – ריגוש מוסיפות:‬ ‫אמביציה, כסף, זנונים,‬ ‫סרטים, כדורגל, סיגריות!‬ ‫איש-איש והתחביב שלו.‬ ‫הניחו לנו בשלנו:‬ ‫אשליות,‬ ‫אנא, אנא, אשליות!‬
  • 44. ‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬ ‫סובב, סובב המעגל.‬ ‫אנו רוצים להסתחרר‬ ‫עוד לפני שהסחרחרה תיעצר.‬ ‫זהו מסע מופלא,‬ ‫זהו מסע ללא יעד.‬ ‫מעגל ללא מוצא,‬ ‫והחוויות רבות.‬
  • 45. ‫ולעולם, לעולם לא נשכח‬ ‫את המוסיקה מתיבת הנגינה,‬ ‫וגם לכשיצהיבו התמונות,‬ ‫עוד תתנגן המנגינה.‬
  • 46. ‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬ ‫סובב, סובב המעגל.‬ ‫כאשר נעצר, ראשנו סחרחר,‬ ‫או אז נדע היכן נעמוד.‬
  • 47. ‫לבני אדם שאיפות,‬ ‫גם כשגרים הם באשפתות,‬ ‫רוצים הם דבר מה יותר טוב.‬ ‫וגם כשאין מה לומר, אין תענוג רב יותר‬ ‫מליילל עם שכנך העלוב ממך.‬ ‫שמעו את שיר הרפאים:‬ ‫הבדלים,‬ ‫אנא, אנא, הבו הבדלים!‬
  • 48. ‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬ ‫סובב סובב המעגל.‬ ‫כאשר נעצר, ראשנו סחרחר,‬ ‫או אז נדע היכן נעמוד!‬
  • 49.
  • 50. ‫בכל מקום בעולם‬ ‫קיים סבל,‬ ‫בכל מקום ובכל עת.‬ ‫ובני האדם, באשר יהיו,‬ ‫חפצים להיות מאושרים.‬ ‫סוף יבוא לכל‬ ‫ונדע: כל הסבל היה לשווא.‬
  • 51. ‫הגורל מכה כאוות נפשו,‬ ‫בעני, בעשיר,‬ ‫בצעיר, בזקן,‬ ‫בידיו אנו.‬ ‫ארץ משלנו צריכים אנו,‬ ‫לשים קץ לסבל ולמכאוב,‬ ‫כדי ליצור במו ידינו,‬ ‫כדי להיות עם ככל העמים.‬
  • 52. ‫הנה שעות‬ ‫הפרידה הכואבת,‬ ‫מאם, מאב, מאהוב,‬ ‫מתי ניפגש שוב?‬ ‫והגורל הוא המכוון‬ ‫את צעדינו,‬ ‫באורך רוח‬ ‫נישא את חלקנו.‬
  • 53. ‫הגורל מכה כאוות נפשו,‬ ‫בעני, בעשיר,‬ ‫בצעיר, בזקן,‬ ‫בידיו אנו.‬ ‫ארץ משלנו צריכים אנו,‬ ‫לשים קץ לסבל ולמכאוב,‬ ‫כדי ליצור במו ידינו,‬ ‫כדי להיות עם ככל העמים.‬
  • 54. ‫ליד עריסת הילד,‬ ‫דמעה על לחי האם זולגת,‬ ‫אהוב קטן, תם וזך,‬ ‫אינך יודע עול ימים,‬ ‫בעבורך, בעבורך אבנה‬ ‫ארץ חדשה!‬ ‫יודעת אני, קוראת בעיניך,‬ ‫גם אתה רוצה להיות מאושר!‬
  • 55. ‫הגורל מכה כאוות נפשו,‬ ‫בעני, בעשיר,‬ ‫בצעיר, בזקן,‬ ‫בידיו אנו.‬ ‫ארץ משלנו צריכים אנו,‬ ‫לשים קץ לסבל ולמכאוב,‬ ‫כדי ליצור במו ידינו,‬ ‫כדי להיות עם ככל העמים.‬
  • 56.
  • 57. ‫כשאנשים נוסעים לנופש‬ ‫על שפת אגם או להרים,‬ ‫אז גם אני רוצה קצת חופש,‬ ‫אבל כיסיי כל כך צרים.‬
  • 58. ‫כשחוזרים הם מן הנופש‬ ‫ומספרים: "היה סוער!"‬ ‫אני עונה להם בשקט:‬ ‫"גם פה בווינה לא חסר."‬
  • 59. ‫יש פינה קטנה בפראטר,‬ ‫צל עצים בכל מקום.‬ ‫שם עם אוצרי היה לי‬ ‫רנדוו קטן כל יום.‬
  • 60. ‫ובאחו של הפראטר,‬ ‫נרקמו החלומות,‬ ‫ואפילו בגן עדן,‬ ‫טוב מזה לא יכול להיות.‬
  • 61. ‫מוסיקה שקטה נשמעת,‬ ‫האוויר קליל, חמים.‬ ‫עננים שטים ממעל,‬ ‫ואנחנו מתחבקים.‬
  • 62. ‫אז נסיעת חינם הפתיעה,‬ ‫ממנה לא יהיה מפלט.‬ ‫כשלמזרח הרחקת לכת,‬ ‫ואני בטרזיינשטאט.‬
  • 63. ‫אך חלומות – גבול לא יודעים הם,‬ ‫לכן נפרדנו בשבועה:‬ ‫אני אפגוש אותך כמו פעם,‬ ‫במחשבות שעה-שעה.‬
  • 64. ‫יש פינה קטנה בפראטר,‬ ‫צל עצים בכל מקום.‬ ‫שם עם אוצרי היה לי‬ ‫רנדוו קטן כל יום.‬
  • 65. ‫ובאחו של הפראטר,‬ ‫נרקמו החלומות,‬ ‫ואפילו בגן עדן,‬ ‫טוב מזה לא יכול להיות.‬
  • 66.
  • 67. ‫שמי העיר כוסו ענן ואופל,‬ ‫רוח מסחרר אבק ברחוב.‬ ‫ערפל סמיך רווי באופר,‬ ‫צל רועם מעיק על לב רטוב.‬
  • 68. ‫אפלה גשמית לא תחדרני,‬ ‫גם אם כך ימטיר כל העונה;‬ ‫נערי הביתה ילווני,‬ ‫תחת מטריה נאמנה.‬
  • 69. ‫כה נעים כאן תחת מטריה זו,‬ ‫למי שרק להסתגל יוכל‬ ‫לכך שגם כשניכר‬ ‫שרק קרה קרתה וקר,‬ ‫על כר השלג הוא עימי מכורבל.‬
  • 70. ‫גם כשזועף-זולף הגשם,‬ ‫לאהבתנו לא יפריע –‬ ‫תחת מטריה זו אהובי‬ ‫מאי-נוחות עליי מגן,‬ ‫ומלטף את שיערי.‬
  • 71. ‫בי, אהובתי, נשבע:‬ ‫לא רק כשגשום‬ ‫אני אגן עלייך מן הסער;‬ ‫כי, מתוקתי, עמך‬ ‫לזמן רב, אם לא לעד,‬ ‫מכל שלולית נשמור על פער.‬
  • 72. ‫לעדה תהא לי מטריה זו,‬ ‫שאותך אוהב ללא לאות.‬ ‫"אף עת יהום הסער,‬ ‫לספינה טרופה‬ ‫יש שביב תקווה" –‬ ‫כך מתלוצץ ספן אל מול סופות.‬ ‫נתלוצץ יחדיו אל מול סופות.‬
  • 73.
  • 74. ‫פרדריק שופן‬ ‫נוקטורן מס' 1 אופוס 9‬ ‫יאיר ברוך, פסנתר‬
  • 75.
  • 76.
  • 77. ‫כשהכושי העירום הגיח עייף מן הג'ונגל,‬ ‫הוא נסע ברכבת התחתית‬ ‫בהרלם ובמנהטן.‬ ‫לעבר הרציף צעק ההמון הלבן:‬ ‫"מה אתה מחפש כאן, שוטה מלוכלך?‬ ‫הישמר מידי הלבנים!"‬
  • 78. ‫הם תפסו אותו בצווארון‬ ‫וזרקו אותו מן הקרון,‬ ‫כי האדונים לבני העור‬ ‫לא בנו את העיר הזו עבור הכושים,‬ ‫וגם לא את הרכבת היפה.‬
  • 79. ‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאדונים הלבנים,‬ ‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאנשים השחורים,‬ ‫לכן יש לנו קרון מיוחד –‬ ‫זכרו זאת היטב!‬
  • 80. ‫כשג'ים השחור הגה את רעיון הג'אז,‬ ‫הבר שלו היה המוצלח ביותר‬ ‫בהרלם ובמנהטן.‬ ‫הלבנים בעלי הכוח,‬ ‫מילאו את רחבת הריקודים בכל שיר.‬
  • 81. ‫הקוקאין הופך אותם לאספסוף,‬ ‫הם מתנהגים כמו חיות ומקיאים בלי סוף.‬ ‫לאור הירח הם שותים ג'ין,‬ ‫אבל מחר עוד לא מגיע.‬ ‫ג'ים ממשיך בחייו ואינו חושב על‬ ‫העתיד לבוא.‬
  • 82. ‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאדונים הלבנים,‬ ‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאנשים השחורים,‬ ‫לכן יש לנו קרון מיוחד –‬ ‫זכרו זאת היטב!‬
  • 83. ‫ואז פרצה המלחמה והעולם השתנה.‬ ‫רבים נפרדו לשלום בפעם האחרונה‬ ‫בהרלם ובמנהטן.‬ ‫ג'ים נסע דרומה, ושם שוב צעקה:‬ ‫"הכלב המטונף נישק אישה לבנה!"‬ ‫הם כבלו אותו בשלשלאות...‬
  • 84. ‫אך לפני שעלה לגרדום,‬ ‫הוא הביט בכומר ושאל בעצב:‬ ‫"האם האדונים לבני העור‬ ‫בנו רכבת תחתית גם לגן עדן?"‬
  • 85. ‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאדונים הלבנים,‬ ‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאנשים השחורים,‬ ‫לכן יש לנו קרון מיוחד –‬ ‫זכרו זאת היטב!‬
  • 86.
  • 87. ‫נולדתי בכוך בקומת הקרקע.‬ ‫בטרם מלאו לי חמש-עשרה,‬ ‫אז רדף אחרי כל פרחח.‬ ‫פעם כשאחד אותי פתאום לכד,‬ ‫הציל אותי אדון צעיר נחמד,‬ ‫כדי שאהיה שלו לעולמי עד.‬ ‫אני עולה לקומה הראשונה...‬
  • 88. ‫-כאן, לוקסוס והדר עוטפים אותי,‬ ‫ועדינה ולבנה ידי.‬ ‫לאהובי זהב בשפע,‬ ‫כל יום הוא כמו חג.‬ ‫-אך בוז'מוי, מאהבה הוא מת!‬ ‫כה צעירה וכבר אלמנה,‬ ‫-לפחות נשארתי יפה.‬ ‫אני עולה לקומה השנייה...‬
  • 89. ‫-שמתי את עיניי על האחיין שלו,‬ ‫חיש ניצתה בינינו אהבה,‬ ‫אך לאפר היא הפכה במהרה.‬ ‫-אוי לה, מחליפה אותם‬ ‫בלי כל בושה,‬ ‫אתמול אחיין, היום רקדן איתה,‬ ‫בקרוב לא תשאר חלקה.‬
  • 90. ‫-חולבת ההיא את השגריר‬ ‫השמנמנצ'יק,‬ ‫הוא בטוח שהיא דוכסית.‬ ‫וגם שניים, שלושה בנקאים...‬ ‫-וכומר!‬ ‫-בוז'מוי!‬
  • 91. ‫-נוכל אחד הונה –‬ ‫הבטיח שיישא אותי,‬ ‫גזל את רכושי, את נעוריי,‬ ‫תראו אותי –‬ ‫אני מלאה בקמטי הבעה.‬ ‫-אוי נמאסת,‬ ‫כמה עוד אפשר לסבול אותך.‬ ‫עדיף לקחת מאשר לתת,‬ ‫כך העולם סובב, עלי לקומה‬ ‫הבאה...‬
  • 92. ‫-ובקומה הרביעית‬ ‫הפכתי למאדאם.‬ ‫עובדות אצלי "האחייניות"‬ ‫עם כל אדם.‬ ‫-וכל הרובע גועש כמרקחה.‬ ‫-מזועזעים, מזועזעים,‬ ‫אבל בסוף כולם חוזרים.‬
  • 93. ‫-העסקים דופקים...‬ ‫-והקופה רושמת,‬ ‫אבל אני מזדקנת.‬ ‫באין מנוס עליתי‬ ‫לקומה החמישית...‬
  • 94. ‫חזרתי לכוך, לקומת הקרקע.‬ ‫המטאטא בידיי וכך קופאים חיי.‬ ‫היכן חלומות נעוריי?‬ ‫כשאני מספרת את סיפוריי‬ ‫לשכנים החולפים על פניי...‬
  • 95.
  • 96. ‫שן בני, שכב במנוחה,‬ ‫פיית השינה חלום לך תרקום.‬ ‫את מה שביום אסור לדמיין,‬ ‫בלילה תוכל לחלום.‬ ‫תשחק באחו מזריחת החמה,‬ ‫ופרחים תאסוף עד רדת יום.‬
  • 97. ‫יום הופך ללילה,‬ ‫העונות מתחלפות.‬ ‫אולי כשתפקח‬ ‫את עיניך העייפות,‬ ‫חיש מהר השינה תחלוף,‬ ‫וגם לכאב יהיה סוף.‬
  • 98. ‫כשתיזכר בכל ממרחק,‬ ‫לא רק בחלום תצחק.‬ ‫העצבות אז תשהה‬ ‫לזמן כה קצר,‬ ‫ותראה – יהיה טוב מחר.‬
  • 99.
  • 100. ‫יש עיר קטנה, אשר יפה‬ ‫ממנה לא תכירו,‬ ‫ולא קוראים לה כאן בשמה,‬ ‫קוראים לעיר – כאילו.‬ ‫לא כל איש או אישה יוכלו‬ ‫בזו העיר לחיות,‬ ‫בני גזע ה"כאילו" כאן‬ ‫הם בעלי זכויות!‬
  • 101. ‫חיים הם כאן את חייהם,‬ ‫כאילו הם חיים,‬ ‫ובכל בדל-חוט-שמועה תמצא‬ ‫אותם נאחזים.‬ ‫ברחוב איש לא צועד סתם כך,‬ ‫פזיז-הופ לקפוץ הואילו!‬ ‫כשאין דבר-מה פה לעשות,‬ ‫עושים זאת בכאילו.‬ ‫לקפוץ, לקפוץ, הואילו כבר לקפוץ!‬
  • 102. ‫ישנו אף בית קפה, ראוי‬ ‫ממש! זה קלאס-אירופי.‬ ‫וכשמוזיקה נוסקת...‬ ‫זה מרגיש:‬ ‫"כאילו-)או(טופי".‬
  • 103. ‫ומדברים כך ביניהם,‬ ‫מין ממשלה התחילו.‬ ‫בביתם אינם כה חשובים,‬ ‫אך כאן? שרי-כאילו!‬
  • 104. ‫בכל בוקר ובכל ערב‬ ‫שותים הם קפה-אילו,‬ ‫ובשבת, כן בשבת,‬ ‫אוכלים הם בשר-ילו!‬ ‫גומעים הם בשקיקה מרק,‬ ‫אוויר זך הם בולעים!‬ ‫וזוללים הם בורשט כמו‬ ‫"כאילו-ויטמין"!‬
  • 105. ‫שוכב אדם, חיק-אדמה‬ ‫מיטה רכה היתה לו.‬ ‫הוגה באהוביו, אך‬ ‫רגבי עפר פניו יקבילו.‬ ‫נושא אדם גורל קודר‬ ‫הן הוא כמו-קל אפילו,‬ ‫חולם על יום-מחר בהיר‬ ‫הרי הוא כאן, כאילו...‬
  • 106. ‫יש עיר קטנה, אשר טובה‬ ‫ממנה לא תכירו,‬ ‫ולא קוראים לה כאן בשמה,‬ ‫קוראים לעיר – כאילו.‬ ‫לא כל איש או אישה יוכלו‬ ‫בזו העיר לחיות,‬ ‫בני גזע ה"כאילו"‬ ‫כאן בעלי זכויות!‬
  • 107.
  • 108. ‫ְונִ חיה‬ ‫ְ ֶ‬ ‫מילים: אברהם חלפי‬
  • 109. ‫אבדו החיּים, אבדו – ְונִ חיה.‬ ‫ְ ֶ‬ ‫ָ ְ ּ‬ ‫ָ ְ ּ ַ ַ ִ‬ ‫ָ ָ‬ ‫ְונִ חיה, ְונִ לְ עג לְ ך, מוֶ ת.‬ ‫ַ‬ ‫ְ ֶ‬ ‫ככָ ה נִ חיֶה – שלובֵ י ְזרוע וָ עז‬ ‫ֹ ַ ֹ‬ ‫ְׁ ּ‬ ‫ְ‬ ‫ָּ‬ ‫עם הוד זָ הֳ רו האלְ מוֶ ת.‬ ‫ֹ ָ ַ ָ‬ ‫ֹ‬ ‫ִ‬
  • 110. ‫נִ נְ שם. כן, בזַ עם נִ נְ שֹם –‬ ‫ׁ‬ ‫ֵּ ְ ּ ַ‬ ‫ֹׁ‬ ‫ְונִ חיה,‬ ‫ְ ֶ‬ ‫אף אם פחד יִ בלֹם את פינו.‬ ‫ִּ ּ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ַּ ַ‬ ‫ַ ִ‬ ‫הֲ יֵש עוד לִ פחֹד?‬ ‫ְ‬ ‫ׁ ֹ‬ ‫מפנֵי מה, אֱ לֹהים,‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫ִ ְּ‬ ‫אחֲ רי אבדנִ ים שראינו?‬ ‫ֶׁ ָ ִ ּ‬ ‫ַ ֵ ָ ְ ָ‬
  • 111. ‫אבדו החיּים, אבדו – ְונִ חיה.‬ ‫ְ ֶ‬ ‫ָ ְ ּ‬ ‫ָ ְ ּ ַ ַ ִ‬ ‫ָ ָ‬ ‫ְונִ חיה, ְונִ לְ עג לְ ך, מוֶ ת.‬ ‫ַ‬ ‫ְ ֶ‬ ‫ככָ ה נִ חיֶה – שלובֵ י ְזרוע וָ עז‬ ‫ֹ ַ ֹ‬ ‫ְׁ ּ‬ ‫ְ‬ ‫ָּ‬ ‫עם הוד זָ הֳ רו האלְ מוֶ ת.‬ ‫ֹ ָ ַ ָ‬ ‫ֹ‬ ‫ִ‬
  • 112. ‫נִ נְ שם. כן, בזַ עם נִ נְ שֹם –‬ ‫ׁ‬ ‫ֵּ ְ ּ ַ‬ ‫ֹׁ‬ ‫ְונִ חיה,‬ ‫ְ ֶ‬ ‫אף אם פחד יִ בלֹם את פינו.‬ ‫ִּ ּ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ַּ ַ‬ ‫ַ ִ‬ ‫הֲ יֵש עוד לִ פחֹד?‬ ‫ְ‬ ‫ׁ ֹ‬ ‫מפנֵי מה, אֱ לֹהים,‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫ִ ְּ‬ ‫אחֲ רי אבדנִ ים שראינו?‬ ‫ֶׁ ָ ִ ּ‬ ‫ַ ֵ ָ ְ ָ‬
  • 113. ‫נִ נְ שם. ְונִ ְזעם. ְונִ חיה. ְונִ לְ עג‬ ‫ַ‬ ‫ְ ֶ‬ ‫ַ‬ ‫ֹׁ‬ ‫ְּ ּ ַ ּ ׁ ָ ֶ ָ ָ ֵ ּ‬ ‫אם יִ פלו גם שמיך עלינו.‬ ‫ִ‬ ‫ַ אנו נִ ְזעק‬ ‫ָ ּ ַ‬ ‫אבדו החיּים. אךְ‬ ‫ָ ְ ּ ַ ַ ִ‬ ‫את זַ עֲ קת אלְ מותנו.‬ ‫ֹ ֵ ּ‬ ‫ַ‬ ‫ַ‬ ‫ֶ‬
  • 114. ‫נִ נְ שם. כן, בזַ עם נִ נְ שֹם –‬ ‫ׁ‬ ‫ֵּ ְ ּ ַ‬ ‫ֹׁ‬ ‫ְונִ חיה,‬ ‫ְ ֶ‬ ‫אף אם פחד יִ בלֹם את פינו.‬ ‫ִּ ּ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ַּ ַ‬ ‫ַ ִ‬ ‫הֲ יֵש עוד לִ פחֹד?‬ ‫ְ‬ ‫ׁ ֹ‬ ‫מפנֵי מה, אֱ לֹהים,‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫ִ ְּ‬ ‫אחֲ רי אבדנִ ים שראינו?‬ ‫ֶׁ ָ ִ ּ‬ ‫ַ ֵ ָ ְ ָ‬
  • 115. ‫נִ נְ שם. ְונִ ְזעם. ְונִ חיה. ְונִ לְ עג‬ ‫ַ‬ ‫ְ ֶ‬ ‫ַ‬ ‫ֹׁ‬ ‫ְּ ּ ַ ּ ׁ ָ ֶ ָ ָ ֵ ּ‬ ‫אם יִ פלו גם שמיך עלינו.‬ ‫ִ‬ ‫ַ אנו נִ ְזעק‬ ‫ָ ּ ַ‬ ‫אבדו החיּים. אךְ‬ ‫ָ ְ ּ ַ ַ ִ‬ ‫את זַ עֲ קת אלְ מותנו.‬ ‫ֹ ֵ ּ‬ ‫ַ‬ ‫ַ‬ ‫ֶ‬
  • 116. ‫הֲ יֵש עוד לִ פחֹד?‬ ‫ְ‬ ‫ׁ ֹ‬ ‫מפנֵי מה, אֱ לֹהים,‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫ִ ְּ‬ ‫אחֲ רי אבדנִ ים שראינו?‬ ‫ֶׁ ָ ִ ּ‬ ‫ַ ֵ ָ ְ ָ‬
  • 117.
  • 118.
  • 119. ‫מחר יגיע יום חדש,‬ ‫בו כל אחד יהיה שבע רצון.‬ ‫מחר, אני לוחש לעצמי, מחר,‬ ‫במשך כל היום.‬ ‫מחר לפני עלות השחר,‬ ‫יהיה זה העצב שלי האחרון.‬ ‫מחר, אני לוחש לעצמי, מחר,‬ ‫במשך כל היום.‬
  • 120.
  • 121. ‫תורמים ונותני חסות: שגרירות צ'כיה שגרירות סלובקיה ‬ ‫המשרד לאזרחים ותיקים משרד התרבות והספורט – מנהל‬ ‫התרבות משרד החינוך ועידת התביעות נגד גרמניה ‬ ‫המועצה האזורית עמק חפר ארגון יוצאי מרכז אירופה ‬ ‫התאחדות יוצאי צ'כוסלובקיה חברת אולניק בע"מ ‬ ‫משפחת פדרמן ומלונות דן רעיה שטראוס מפעלי גרנות ‬ ‫ארומה ישראל מוזיאון הפלמ"ח האופרה הישראלית‬ ‫צוות בית טרזין: תלמה כהן עליזה שילר אודי אדלר ‬ ‫רות בובק תמי קינברג ענת אלעזר ליאורה כהן ‬ ‫ד"ר מרגלית שלאין סימה שחר רוחל'ה מרום ‬ ‫עודד ברידא‬ ‫עיצוב פונט: מאיר סדן‬ ‫‪oketz.com‬‬