1. ּובחקתיהם לא תלכּו
ֵֵ ְ ֻ ֹּ ֵ ֶ ֹּ
1. ויקרא פרק יח
(א) וַ יְדבֵּ ר ה’ אֶ ל מֹשה לֵּאמֹר:(ב) דבֵּ ר אֶ ל בְ נֵּי יִשראֵּ ל וְ ָאמַ ְרת אֲ לֵּהֶ ם אֲ נִי ה’ אֱ ֹלהֵּ יכֶם:(ג)
ָ ְ ָ ַ ֶ ַ
כְ מַ עֲשה אֶ רץ מצריִם אֲ שר יְשבְ תם בָ ּה ֹלא תַ עֲשּו ּוכְ מַ עֲשה אֶ רץ כְ נַעַ ן אֲ שר אֲ נִי מֵּ בִ יא
ֶ ֶ ֵּ ַ ֶ ֶ ֶ ִ ְ ַ ֵּ
אֶ תכֶם שםָ ה ֹלא תַ עֲשּו ּובְ חֺ קֹתֵּ יהֶ ם ֹלא תֵּ לֵּכּו:
ָ ְ
2. מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח סימן ג
ובחקותיהם לא תלכו. מלמד שחוקות הכנענים הבל המה, וכן ירמיהו אומר חוקות
העמים הבל (המה) [הוא] (ירמיה י' ג'): תנו רבנן ובחוקותיהם לא תלכו. יכול אנחנו זרע
המאמינים שלא נתפלל ושלא להזדווג כמו שהם עושים, תלמוד לומר ובחוקותיהם לא
תלכו, לא אמרתי לך אלא בחוקי תועבתם, ומה היו עושים, האיש נושא לאיש, והאשה
נישאת לשנים, ואיש נושא אשה ובתה:
ד"א ובחקותיהם לא תלכו. אלו שמנו חכמינו ז"ל שהם מדרכי האמורי:
3. ספרא אחרי מות פרשה ט
(ח) או כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו, יכול לא יבנו בניינות ולא יטעו
נטיעות כמותם תלמוד לומר ובחקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים
להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם ומה היו עושים האיש נושא לאיש והאשה לאשה,
האיש נושא אשה ובתה והאשה ניסת לשנים לכך נאמר ובחקותיהם לא תלכו.
(ט) ובחקותיהם לא תלכו, וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו, והלא כבר נאמר לא ימצא
בך מעביר בנו ובתו באש וגומר וחובר חבר וגו' ומה תלמוד לומר ובחוקותיהם לא תלכו
שלא תלכו בנימוסות שלהן בדברים החקוקין להם כגון תיטריות וקרקסאות
והאסטריות, ר"מ אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים, ר' יהודה בן בתירא אומר שלא
תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספור קומי שפה, ושמא תאמר להם חוקים ולנו אין
חוקים ת"ל את משפטי תעשו ואת (מצותי) [חוקותי] תשמרו ללכת בהם אני ה'
אלהיכם, עדיין יש תקוה ליצר הרע להרהר ולומר שלהם נאים משלנו תלמוד לומר
ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם.
4. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת אחרי מות דף נ עמוד ב
ת"ר ובחקותיהם לא תלכו לא אמרתי אלא בחקי תועבותיהם. ומה היו עושין האיש
נושא לאיש ואשה נושאת אשה והאשה נישאת לשנים. והאיש נושא אשה ובתה. ד"א
ובחקותיהם לא תלכו. אלו שמנו חכמים שהם מדרכי האמורי:
5. אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ישועה עמוד 742
תנו רבנן עשרים וארבעה דברים מרחיקין את הישועה ומאריכין את הקץ. ואלו הן: (א')
עזי פנים, מנין? שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, מכאן אתה למד
שכל מי שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא (עי' נדרים כ') ומרחיק את הישועה.
(ב') ומהלכי בחקות הגוים, מנין, שנאמר ובחקותיהם לא תלכו (ויקרא י"ח) וכתיב ולא
תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם וגו' ואקוץ בם (שם /ויקרא/ כ'). תני ר' חייא
כאדם שהוא קומץ ממנה. ת"ר בשלשה דברים אומות העולם מכעיסין אותו בבלורית
שבראשיהם, וישראל מרצין אותו בתפילין שבראשיהם. או"ה מכעיסין אותו בכתובת
(קעקע) שעל ידיהם וישראל מרצין אותו בתפילין שעל ידיהם. או"ה מכעיסין אותו בע"ז
שלהן וכופרין בהקב"ה וישראל מרצין אותו בק"ש ומעידין בקב"ה שהוא יחיד בעולמו,
הא למדת שההולך בחקות הגוים מרחיק את הישועה.
1
2. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נב עמוד ב
גמרא. תניא, אמר להן רבי יהודה לחכמים: אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה
אעשה, שהרי אמרה תורה +ויקרא י"ח+ ובחקתיהם לא תלכו! ורבנן: כיון דכתיב סייף
באורייתא - לא מינייהו קא גמרינן. דאי לא תימא הכי, הא דתניא: שורפין על המלכים
ולא מדרכי האמורי, היכי שרפינן? והכתיב ובחקתיהם לא תלכו! אלא, כיון דכתיב
שריפה באורייתא, דכתיב +ירמיהו ל"ד+ ובמשרפות אבותיך וגו' - לאו מינייהו קא
גמרינן. והכא נמי, כיון דכתיב סייף באורייתא - לאו מינייהו קא גמרינן.
6. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יא עמוד א
שריפה חוקה היא, והא תניא: שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי; ואי חוקה היא,
אנן היכי שרפינן? והכתיב: +ויקרא יח+ ובחוקותיהם לא תלכו! אלא, דכ"ע - שריפה
לאו חוקה היא, אלא חשיבותא היא, והכא בהא קמיפלגי, ר"מ סבר: לא שנא מיתה
שיש בה שריפה, ולא שנא מיתה שאין בה שריפה - פלחי בה לעבודת כוכבים, ורבנן
סברי: מיתה שיש בה שריפה - חשיבא להו ופלחי בה, ושאין בה שריפה - לא חשיבא
2
3. ולא פלחי בה. גופא: שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי, שנאמר: +ירמיהו
לד+ בְ שלוֹם תמּות ובמשרפות אֲ בוֹתֶ יָך הַ םלָכִ ים וגו'; וכשם ששורפין על המלכים, כך
ְ ָ ָ
שורפין על הנשיאים, ומה הם שורפין על המלכים? מיטתן וכלי תשמישן; ומעשה שמת
ר"ג הזקן, ושרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי. והאמרת: מה הן שורפין עליהם?
מיטתן וכלי תשמישן! אימא: בשבעים מנה צורי. ומידי אחרינא לא?
7. ירמיהו פרק לד פסוק ה
בְ שלוֹם תמּות ּוכְ מש ְרפוֹת אֲ בוֹתֶ יָך הַ םלָכִ ים הָ ִראשנִים אֲ שר הָ יּו לְ פָ נֶיָך כֵּן יִש ְרפּו לְָך וְ הוֹי
ְ ֶ ֹ ְ ִ ְ ָ ָ
ָאדוֹן יִספְ דּו לְָך כִ י דבָ ר אֲ נִי ִדבַ ְרתי נְאֺ ם יְ קֹוָ ק: ס
ִ ָ ְ
8. תוספות מסכת עבודה זרה דף יא עמוד א
ואי חוקה היא היכי שרפינן - תימה מאי קפריך דלמא לעולם חוקה היא וכיון דכתיבא
באורייתא לא גמרינן מינייהו דהכי אמרינן בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נב:) גבי מצות
הנהרגין דרבנן אמרי בסייף כדרך שהמלכות עושה ור' יהודה סבר בקופיץ ותניא אמר
להם ר' יהודה לחכמים יודע אני שמיתה מנוולת היא זו אבל מה אעשה שהרי אמרה
תורה ובחוקותיהם לא תלכו אמרו לו כיון דכתיב הריגה באורייתא אנן לא גמרינן
מינייהו דאי לא תימא הכי הא דתניא שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי אנן היכי
שרפינן אלא כיון דכתיבא באורייתא לאו אנן מינייהו קא גמרינן ה"נ וכו' וא"כ מאי
פריך ומיהו הא לא קשיא דאיכא למימר דרבנן דמתניתין היינו ר' יהודה דהתם לא
חייש לכתיבה דאורייתא אכן קשיא דהכא מסקינן דלכ"ע שריפה לאו חוקה היא והתם
משמע דחוקה היא לכ"ע והוה אסירא אי לאו טעמא דכיון דכתיב וכו' לכך פירש ר"י
דתרי גווני חוקה הוו אחד שעושין לשם חוק לעבודת כוכבים ואחד שעושין לשם דעת
הבל ושטות שלהם והכא בשמעתין מיירי באותו חק שעושים לשם עבודת כוכבים וה"פ
ר"מ סבר שריפה לאו חוקה היא לעבודת כוכבים להכי פריך ואי חוקה לעבודת כוכבים
אנן היכי שרפינן והא כתיב ובחוקותיהם לא תלכו ואף על גב דכתיבא באורייתא יש
לאסור כיון שלהם הוא חק לעבודת כוכבים דומיא דמצבה כשהיו מקריבין עליה אבות
היתה אהובה לפניו משעשאוה האמוריים חק לעבודת כוכבים שנאה והזהיר עליה
דכתיב (דברים טז) לא תקים לך מצבה ומסיק אלא דכ"ע לאו חוק היא לשם עבודת
כוכבים ומ"מ הוא חק הבל ושטות ובפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נב:) משתעי חק הוא
משום חשיבות לפי מסקנא דהכא ולהכי אפילו רבי יהודה מודי דלא גמרינן מינייהו אי
כתיבא בדאורייתא ולאו חק לעבודת כוכבים הוא אבל ודאי אי לא הוה כתיבא
בדאורייתא לא היה לנו להתנהג אף במנהגן של שטות וסייף אינו כתיב בקרא אלא לשון
הריגה כתיב ויש לקיימו בקופיץ ואפילו בעיר הנדחת נמי דכתיב (דברים יג) לפי חרב
איכא למימר דקופיץ הוא בכלל חרב ורבנן סברי דאיכא טעמא התם דקופיץ מיתה
מנוולת לא עבדינן כדאמרינן התם.
9. תוספות מסכת סנהדרין דף נב עמוד ב
אלא כיון דכתיב שריפה - תימה דמשמע הכא דאע"ג דחוקה היא כיון דכתיב באורייתא
שרי ובפ"ק דמסכת ע"ז (דף יא. ושם) פריך ושריפה חוקה היא והכתיב ובחקותיהם לא
תלכו ומסיק לאו חוקה היא וי"ל דהתם קאמר לאו חוקה היא לשם עבודת כוכבים דאי
הוי חוקה לעבודת כוכבים אפילו הוה כתוב באוריי' לא הוה מהני אבל הכא איירי בחוק
העובדי כוכבים שלא לשם עבודת כוכבים דומיא דסייף דכיון דכתיב באורייתא לא
מינייהו גמרינן ושרי.
3
4. 01. רבינו חננאל מסכת סנהדרין דף נב עמוד ב
מצות הנהרגין מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה כו'. ולא חיישינן משום
דכתיב ובחקותיהם לא תלכו מאחרי שמצאנו דכתיב בתורה הכה תכה את יושבי העיר
ההיא לפי חרב. דאי לא תימא הכי הא דתניא שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי
והכתיב ובחקותיהם לא תלכו אלא כיון דאשכחנן דכתיב קרא בשלום תמות ובמשרפות
אבותיך וגו' לאו מינייהו קא גמרינן הכא נמי כיון דכתיב סייף בתורה לאו מינייהו קא
גמרינן.
11. רבינו גרשום מסכת חולין דף מא עמוד ב
משום שנאמר ובחקותיהם לא תלכו. כלומר שהם עושים לשום עבודת כוכבים:
21. רש"י מסכת שבת דף סז עמוד א משנה.
דרכי האמורי - ניחוש הוא, וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו (ויקרא יח)
31. דברים פרק יב
(לא) ֹלא תַ עֲשה כֵּ ן לַיקֹוָ ק אֱ ֹלהֶ יָך כִ י כָל תועֲבַ ת יְ קֹוָ ק אֲ שר שנֵּא עָ שּו לֵּאֹלהֵּ יהֶ ם כִ י גַם אֶ ת
ֶ ָ ֹ ֶ
בְ נֵּיהֶ ם וְ אֶ ת בְ נֹתֵּ יהֶ ם יִש ְרפּו בָ אֵּ ש לֵּאֹלהֵּ יהֶ ם:
ְ
41. דברים פרק טז
(כב) וְ ֹלא תָ קים לְ ָך מַ צֵּ בָ ה אֲ שר שנֵּא יְ קֹוָ ק אֱ ֹלהֶ יָך: ס
ֶ ָ ִ
51. רש"י דברים פרק טז פסוק כב
(כב) ולא תקים לך מצבה - מצבת אבן אחת, להקריב עליה אפילו לשמים:
אשר שנא - מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שנא כי חק היתה לכנענים.
ואף על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חק
לעבודה זרה:
61. רבינו נסים על הרי"ף עבודה זרה דף ב/ב
שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי. אינה מדרכי האמורי לחוש ללא תעשה
כמעשיהם לפי שלא אסרה תורה אלא חוקות של עבודת כוכבים אלו דברים של הבל
ובטלה וכולן יש בהם צורך עבודת כוכבים אבל דברים של טעם שרו ובשריפה על
המלכים טעמא איכא לשרוף לכבודן כלי תשמישן לומר שאין אדם אחר עשוי להשתמש
במה שנשתמש בו הוא:
71. רמב"ם הלכות אבל פרק יד הלכה כו
מלך או נשיא שמת יש להן לשרוף מטתו וכל כלי תשמישו, ואין בזה דרך האמורי, ולא
משום השחתה שנאמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הראשונים ישרפו לך.
81. רש"י ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח פסוק ג
ובחקתיהם לא תלכו - מה הניח הכתוב שלא אמר, אלא אלו נמוסות שלהן, דברים
החקוקין להם, כגון טרטיאות ואצטדיאות. רבי מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו
חכמים:
91. שפתי חכמים על ויקרא פרק יח פסוק ג
(ז) בפרק קמא דכתובות (ה.) פירש רש"י טרטיאות פלטי מלכי עבודת אלילים ושרים של
עבודת אלילים:(ח) ואצטדיאות שחוק שמסיתים את השוורים ושאר חיות לנגחם
ולהלחם זה עם זה. (גור אריה):
4