סיפור הצלתם של הילדים היהודים ששרדו את השואה, במסגרת ארגון "הבריחה" באירופה, מתום מלחמת העולם השנייה ועד להקמת המדינה

1. ‫ילדים בנתיבי הבריחה‬
‫אירופה 5491 - 8491‬

3. ‫פתח דבר‬
‫עם סיום המלחמה מתחילים הפליטים בכל‬
‫אירופה לחזור לארצותיהם ולבתיהם. לילדים‬
‫היהודים – ילדים שעברו שנים של סבל נורא,‬
‫איבדו את הוריהם וחיו בפחד מתמיד תוך‬
‫התמודדות עם בדידות ורעב, קור ומחלות, לא‬
‫קיבלו שום חינוך ולא זכו לאהבה או להגנה של‬
‫מבוגר - אין לאן לחזור, אין בית, אין משפחה.‬
‫מתוך כ-000,002,1 ילדים יהודים שהיו באירופה‬
‫נותרו בחיים כ-000,051 בלבד ואלפים נוספים,‬
‫שהיו בזמן המלחמה בבריה"מ, חזרו לפולין‬
‫במסגרת הסכם הרפטריאציה. רבים מהילדים הם‬
‫יתומים ללא קרוב ומודע. הפתרון המקובל על‬
‫רבים, בהם תנועות הנוער, המפלגות והגופים‬
‫הציוניים, הוא חד משמעי: יש לאתר את הילדים -‬
‫"הן נשארו לנו כה מעטים מהם" – לאסוף אותם,‬
‫לטפל בהם ולהביאם למקום בטוח בארצם, ארץ‬
‫ישראל, שם יגלידו פצעיהם ושם יחיו לבטח.‬
‫ילד ניצול עם מזוודותיו‬

5. ‫ביולי 7491 רשומים ברשימות "עליית הנוער" של הסוכנות היהודית 000,63 ילדים מועמדים‬
‫לעליה. הם מרוכזים ב-031 בתי ילדים ונוער, המפוזרים ב-31 ארצות ברחבי אירופה.‬
‫צ'רבונוגורד, פולין. תצלום של ילדים במנזר. לוסי גרטנר משמאל‬

7. ‫הגופים העושים במלאכה‬
‫הצלת הילדים חייבה פעולה מהירה ומתואמת. הילדים נאספו ורוכזו בבתי ילדים. צריך היה‬
‫לטפל בהם מבחינה פיסית ומבחינה רגשית-נפשית כאחת: לספק טיפול רפואי, מזון, כסות‬
‫ומחסה, להקנות הרגלי התנהגות, להשלים לימודים שנזנחו במשך שנים ולטפל בפחדים‬
‫ובכעסים, בחוסר אמון במבוגרים ובחשש מהמחר שיבוא.‬
‫במלאכת הצלת הילדים חברו מספר גופים. ראשונים היו אנשי שארית הפליטה עצמם:‬
‫יוצאי תנועות הנוער החלוציות, פרטיזנים, לוחמי הגיטאות, ניצולי מחנות ריכוז ואחרים,‬
‫אשר מוצאים בעצמם את כוחות הנפש והגוף ומתחילים לפעול לפתרון שאלת הילדים.‬
‫"שנים היה כל אחד מאיתנו חייב להילחם כדי להישאר בחיים. כשמצאנו את דרכנו חזרה‬
‫לעולם של שפיות ולא הוכרחנו יותר לשקר, לרמות ולגנוב כדי להישאר בחיים, הייתה לנו‬
‫הרגשה טובה ונקייה, שאנו מסוגלים לפעול למען אידיאל כלשהו, הגדול יותר מאתנו. מצאנו‬
‫משמעות חדשה להמשך קיומנו האישי."‬
‫מדברי יצחק דיכטר, מנהל בית הספר של בית הילדים ברוזנהיים‬

8. ‫בהמשך מצטרפים השליחים הארצישראליים אנשי תנועת הבריחה, שנשלחים במיוחד‬
‫למטרה זו, והם מנווטים ומנהלים את התהליך כולו. עימם פועלים חיילי הבריגדה וגדוד‬
‫התובלה הדואגים בעיקר להעברת הילדים בדרכים. ארגון "עליית הנוער" מפעיל את בתי‬
‫הילדים וארגון הג'וינט מממן את רוב הפעילויות. אונר"א אחראית על תפעולם של מחנות‬
‫לילדים פליטים המוקמים על ידה.‬
‫סוניום, יוון. משאיות של הבריגדה היהודים מובילות ילדים שנאספו‬
‫מבתי מחסה נוצרים, לפני עלייתם ארצה‬

9. ‫חייל הבריגדה אליהו בן-חור עם נער פליט‬
‫פירנצה, איטליה. חיילי הבריגדה היהודית מלווים את ילדי המחנה‬

10. ‫פולין, 6491. קבוצת ילדים עם פעילי הבריחה‬
‫ורשה, פולין. נציג הג'וינט‬
‫עם ילדה יהודיה יתומה‬

11. ‫עובד הג'וינט מודד לילדים נעליים‬

12. ‫הקשר הראשון עם הילדים‬
‫קבוצת ילדים ניצולים‬

13. ‫ברחובות הערים צצים ילדים יהודים‬
‫עזובים, בלי הורים, משפחה ובית. ילדים‬
‫הסכם‬
‫במסגרת‬
‫לפולין‬
‫השבים‬
‫הרפטריאציה וילדים ששוחררו ממחנות‬
‫הריכוז, מהגטאות, ממקומות מסתור‬
‫ומאזורי הלחימה של הפרטיזנים ואין להם‬
‫לאן לחזור.‬
‫ורשה, פולין. ילדים יהודים מוכרים סיגריות ברחוב‬
‫הם משוטטים ברחובות הערים רעבים‬
‫ומוזנחים. התנסותם במלחמת הקיום‬
‫האכזרית והזוועות שעברו הקנו להם כושר‬
‫הישרדות מופלא, ולצידו חשדנות מובנת‬
‫כלפי הזולת, כל אדם הוא בחזקת אויב‬
‫פוטנציאלי. קשה ומסובך ליצור עימם קשר‬
‫של אמון, ולא פשוט להביאם אל בתי‬
‫הילדים לצורך טיפול ושיקום. אנשי הבריחה‬
‫מחפשים את הילדים, משקיעים מאמץ‬
‫בהתחברות עמם, בהציעם מקום בטוח,‬
‫מגן, מטפל.‬

14. ‫הוצאת ילדים ממסגרות נוצריות‬
‫מאמצים רבים מושקעים באיתור ילדים יהודים שהוסתרו אצל משפחות, במנזרים ובמוסדות‬
‫נוצריים, וחלקם אף לא יודעים על מוצאם היהודי. ברוב המקרים נמסרו הילדים על ידי‬
‫הוריהם כדי להצילם, והם לעתים השריד היחיד לשושלת משפחתם.‬
‫טמפלהוף, גרמניה. ילדה יהודיה בטקס הקונפירמציה - אחד מטקסי הקבלה לנצרות‬

15. ‫פולין. מקהלת ילדים של הכנסייה, חלקם יהודים מוסתרים‬
‫המלאכה כרוכה בקשיים רבים, מפני שאין רשימות מסודרות. בנוסף, רבים מהמנזרים‬
‫והמשפחות הנוצריות אינם מוותרים על הילדים. הם הצילו, אמנם, את חיי הילדים‬
‫בהסתירם אותם מהנאצים, תוך סיכון חייהם שלהם, אך עם תום המלחמה נמצאות גם‬
‫משפחות המנצלות את המצב ודורשות עבור החזרת הילדים סכומי עתק, כאילו היו אלה‬
‫סחורה עוברת לסוחר. יש כאלה שהתקשרו מאוד לילדים, ויש המסרבים להחזיר את‬
‫הילדים לחיק היהדות מסיבות דתיות-תיאולוגיות, ברצותם "להציל גם את נשמתם".‬

17. ‫התנועות החלוציות בפולין מקימות, יחד עם ארגוני הצלה ובסיוע כספי הג'וינט, את ארגון‬
‫"הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים", שמטרתו לחלץ ילדים שהוסתרו כנוצרים בזמן‬
‫המלחמה ולהחזירם לחיק עמם.‬
‫הארגון פועל יחד עם פעילי והבריחה כדי לאסוף, לפדות, לפעמים לחלץ ולפעמים לקרוע‬
‫את הילדים מן המנזרים ומהמשפחות הנוצריות. מעל לחמישים פנימיות ובהן כ-008,3‬
‫ילדים הוקמו על ידי הוועד היהודי. לכל ילד וילד סיפור מרגש, קורע לב.‬
‫פולין. ילדים יהודים שהוסתרו במהלך המלחמה במנזר סרצ'נסקי‬

18. ‫שאלון של הקואורדינציה הציונית בפולין, ובו פרטים אישיים ותצלום של הנערה שרה קסלר‬

19. ‫במחנות המעבר‬
‫תנאי החיים במחנות המעבר היו קשים. כאשר גבר הלחץ והתגבר מאוד קצב הבריחה לא‬
‫יכלו המרכזים הקיימים לקלוט אנשים נוספים והוקמו מרכזים חדשים לשעת-חירום‬
‫באוהלים, במוסכים נטושים ובצריפים מטים לנפול. תופעה שהסתמנה במחנות הייתה‬
‫הגידול המתמיד במספר הילדים.‬
‫אם ובנה במחנה מעבר‬
‫זלצבורג, אוסטריה. ילד באמבטיה‬
‫במחנה העקורים 'פרנץ ג'וזף קסרנה'‬

20. ‫ברגן בלזן, גרמניה. חגיגת הולדתו של התינוק ה-000,1 במחנה העקורים‬

21. ‫מטפלת באחד מ"קיבוצי הילדים" – כך כונו בתי הילדים בפולין - מספרת כיצד ביום הראשון‬
‫נעלם כל האוכל שהוגש לילדים, והיה ברור שנגנב. למחרת מגדילים המדריכים, ללא כל‬
‫הערה, את כמות האוכל המוגש, אך גם הוא נעלם כולו. עוברים ימים לא מעטים עד‬
‫שהילדים בטוחים שיום יום יגיע מספיק אוכל לשולחן וחדלים לאגור.‬
‫ילדים אוכלים בתחנת איסוף במקום לא ידוע‬

22. ‫מטפלת אחרת מספרת כיצד ילדה קטנה בבית ילדים בפולין מסרבת להוריד את הצלב‬
‫שעל צווארה ומתקשה להרדם בלילה "כי אין תמונה של ישו". המטפלת מעודדת אותה‬
‫להתפלל. כשמגיעה הילדה למחנה הילדים בגרמניה היא נרגעת ומורידה בעצמה את‬
‫הצלב.‬
‫ברטיסלבה, סלובקיה. מטפלת‬
‫מאכילה את אחת הילדות‬
‫ניו פרימן, גרמניה. ילדים משחקים‬
‫משחקי מלחמה במחנה העקורים‬

23. ‫במהלך המלחמה נפרדה הילדה חוה ניסימוב מאמה והסתתרה. לאחר המלחמה פגשה‬
‫שוב את אמה, אבל כבר לא זכרה אותה, ולכן היא מכנה אותה "אישה-אמא".‬
‫וכך היא מתארת בספר "ילדה משם" את‬
‫שהותן במחנה עקורים:‬
‫"האישה-אמא ואני נוסעות לגרמניה וגרות‬
‫במחנה עקורים.‬
‫אני חולה, חולה מאוד, הולכת למות. כולם‬
‫אומרים שכבר אין מה לעשות. הרופא במחנה‬
‫מעביר את המיטה שלי למשרד שלו. החדר יפה‬
‫ומואר. אני יכולה להסתכל על הרופא כמה שאני‬
‫רוצה.‬
‫הוא רכון מעל שולחנו וכותב. אבל כשיש לו פנאי‬
‫הוא מתיישב ליד מיטתי ומשחק אתי בקוביות.‬
‫לבסוף קורה נס, כך כולם אומרים, ואני‬
‫מבריאה.‬
‫אני כבר לא בחדר של הרופא וזה עצוב.‬
‫אישה-אמא מביאה לי בובה עם ראש של שפן‬
‫וגם תפוז שלם ואני משחקת ואוכלת..."‬
‫ניסימוב, ח. (7002). ילדה משם. הוצאת מקטרת‬
‫בודפשט, הונגריה. 6491. ילדה בבית‬
‫היתומים ‪MOUNT OF LIBERTY‬‬

24. ‫ברטיסלבה, סלובקיה. ילדי בית היתומים מקבלים שוקולד‬

25. ‫בדרכים‬
‫אי אפשר להחזיק את הילדים לאורך זמן במחנות מעבר או במחנות פליטים. המטרה‬
‫הברורה היא להעלותם ארצה בהקדם האפשרי. לאחר הטיפול הראשוני שמקבלים הילדים‬
‫מתחיל המסע הגדול. בקבוצות קטנות הם יוצאים אל הלא נודע, מלווים על ידי קומץ‬
‫מדריכים המעבירים את הילדים בדרכי אירופה לכיוון נמלי הים התיכון, שם יעלו על אוניות‬
‫המעפילים אל ארץ ישראל.‬
‫"מפולין היה עלינו לחמוק בדרכי הבריחה. לכשהתפרסמה הידיעה כי עולים לארץ ישראל,‬
‫הייתה אנדרלמוסיה כללית. אלה מהילדים צוהלים ואלה מתייפחים ואלה אינם יודעים את‬
‫נפשם. לחסיה ברנסטיין, המטפלת, נמסר הדבר 42 שעות לפני מועד היציאה לדרך. לילדים‬
‫נמסר ממש לפני היציאה. היה הכרח בסודיות מוחלטת."‬
‫דקל, א. (3691). שרידי חרב: הצלת ילדים בשנות השואה ולאחריה. תל-אביב : משרד הבטחון – ההוצאה לאור.‬

26. ‫קבוצת נערים חברי תנועת נוער על רכבת בדרכם לברטיסלבה, צ'כיה‬

27. ‫במעברי הגבול‬
‫"אברהם ורצהיזר סיפר על תקרית בה חצה את גבול פולין-צ'כיה עם 06 ילדים שהגיעו מלודז'‬
‫ומוורשה. בחצותם את הגבול הגיעו משמרות הגבול וערכו חיפושים,הם ירו והתקרבו ליער, אך‬
‫לא נכנסו אליו. הילדים פוזרו ביער ונצטוו להשתטח על האדמה. לאחר כשלוש שעות בהן‬
‫שכבו הילדים לבדם, הסתלקו סוף סוף החילים. ניתן האות להאסף והילדים, רועדים מקור,‬
‫ללא סימני בהלה או פחד, התייצבו. 'אי אפשר היה להרדם בגלל תזמורת הרובים ומכונת‬
‫היריה שנגנה ללא הרף', התלונן אחד הילדים.‬
‫חבר הבריחה מספר על המקרה: 'קשה לי לתאר את גודל החרדה באותן שלוש שעות‬
‫שהתחבאנו ביער. 06 ילדים ניצולים היו הלא באותם ימים אוצר יקר לאין שעור – הרי כה‬
‫מעטים נשארו לנו' "‬
‫דקל, א. (3691). שרידי חרב: הצלת ילדים בשנות השואה ולאחריה. תל-אביב : משרד הבטחון – ההוצאה לאור.‬

28. ‫המוביל מוסר הוראות אחרונות לפני היציאה אל הרי הגבול‬
‫6491, גבול פולין-צ'כיה. קבוצת ניצולים חוצה בהיחבא את הגבול‬

29. ‫ברגל, בהרים‬
‫"חציית גבול אוסטריה-איטליה דרך הרי טירול נחשבה למבצע פיסי מפרך. חששנו שהילדים‬
‫לא יוכלו לעמוד בו. טעינו. הילדים היטיבו לטפס על ההרים, היו ממושמעים יותר‬
‫מהמבוגרים...‬
‫...העברנו פעם קבוצת ילדים מפולין לצ'כיה בדרך "שחורה" (ללא ידיעת שומרי הגבול משני‬
‫הצדדים). קבוצה של ילדים בני 51-21 יצאה לאחר חצות. ניתנה הוראה לא להוציא הגה ולא‬
‫להקים רעש בעת ההליכה. ילד בן 21 אמר 'ודאי שנשתוק, אנחנו רגילים' לאחר כשלוש שעות‬
‫הליכה הגענו לצ'כיה והילדים נכנסו לבית הנוער. אז שאל אחד הילדים: 'נו, יעצט מעג מען‬
‫שוין רעדען?'. עכשיו כבר מותר לדבר?"‬
‫דקל, א. (3691). שרידי חרב: הצלת ילדים בשנות השואה ולאחריה. תל-אביב : משרד הבטחון – ההוצאה לאור‬

30. ‫שיירת פליטים בהרים המושלגים‬
‫קבוצת פליטים בהרי האלפים בליווי חיילים איטלקים‬

31. ‫בתי הילדים‬
‫התקווה כי העלאת הילדים לארץ ישראל תהיה ענין קצר נתבדתה. לאחר שהגיעו לגרמניה,‬
‫לאוסטריה או לאיטליה מסתבר כי שהותם במחנות נמשכת זמן רב ובלתי ידוע. ברור כי יש‬
‫לנהל שיגרה מסודרת, חינוכית ומיטיבה לילדים הזקוקים לוודאות ולמרגוע יותר מכל.‬
‫ווסמביק, אוסטריה. ילדים בחדר המשחקים של בית הילדים‬

32. ‫בפולין הקימו תנועות הנוער הציוניות, בעיקר דרור והשומר הצעיר, יותר משבעה עשר‬
‫קיבוצי הכשרה לנוער בני שש עשרה עד עשרים ואחת, על-פי דגם קיבוצי ההכשרה מלפני‬
‫המלחמה. בבתי הילדים מפתחים המטפלים תפיסה חינוכית–טיפולית. משתדלים ליצור‬
‫תחושה של בטחון וקבע למרות חוסר הוודאות וההכנות לעלייה. הקבוצה מהווה תחליף‬
‫למשפחה, המדריכים – תחליף להורים. נותנים לילדים אהבה, מזון, בגדים וקורת גג יחד‬
‫עם מסגרת ברורה, הקפדה על התנהגות נאותה ופעילות חינוכית.‬
‫בית הילדים בלודז', פולין. 7491. שעת סיפור‬

34. ‫לודז', פולין. 7491. בשעת ארוחה בבית הילדים‬

35. ‫אוסטריה. בית ילדים של ארגון הבריחה, מיד לאחר המלחמה‬

36. ‫המדריכים‬
‫המדריכים, רובם ניצולי השואה בעצמם, חשים אחריות טוטאלית ומחוייבות להביא את‬
‫הילדים לחוף מבטחים בארץ ישראל. הם רואים את העינים העצובות את הכעס והבדידות.‬
‫הם עובדים מבוקר עד לילה ומוצאים בתוכם כוחות אין קץ למען הילדים.‬
‫"קרה נס לילדים ואלה המדריכים...לא הערכנו מספיק את חבר האנשים הזה, שהם בעצמם‬
‫ילדים, אשר לא טעמו טעם ילדות והם אשר הצילו את הילדים, והדבר היה לתוכן חייהם"‬
‫מתוך דו"ח של מ. זלינגר, שליח הסוכנות‬
‫"הרגשנו אחריות כזו - שיש‬
‫להם רק אותנו, וכי עלינו‬
‫להראות להם את הדרך‬
‫חזרה"‬
‫מתוך דבריה של א. פיין,‬
‫מדריכה‬
‫ברוזנהיים‬
‫פולין. צוות המחנכים של בתי הילדים ב-.‪Provinz Niederschl​esien‬‬

37. ‫לודז', פולין. עם המחנכת בבית הילדים‬
‫צ'כוסלובקיה. ילדים משארית הפליטה עם מטפלת‬
‫שאמוני, צרפת. מדריכה מסרקת ילדה בבית הילדים‬

38. ‫ארץ ישראל באה אליהם‬
‫העוסקים בבריחה עמלים על שיקום הילדים. מפתחים תוכניות לימודים, עוסקים בהנחלת‬
‫הלשון ומקיימים פעולות חברה ותרבות. המערך הלימודי נתקל בקשיים גדולים של בליל‬
‫שפות, פערים וחסרים לימודיים. יש קשיי ריכוז, קשיים בקבלת משמעת – כיצד לא יהיו -‬
‫וחוסר במורים מיומנים.‬
‫היעד החינוכי הוא‬
‫ארץ‬
‫את‬
‫להביא‬
‫ישראל לחניכים עוד‬
‫לפני שהם יבואו‬
‫בגבולה. לומדים על‬
‫ארץ ישראל, לומדים‬
‫את השפה העברית,‬
‫שרים משירי ארץ‬
‫ישראל ורוקדים הורה.‬
‫חגי‬
‫את‬
‫חוגגים‬
‫ישראל, על סיפורי‬
‫החג, שיריו וטקסיו.‬
‫פלדפינג, גרמניה. מחנה עקורים, סיום מושבת הקיץ, ליד המדורה‬

39. ‫דף מהשירון של הילדה חנה מהרשק בבית הילדים רוזנהיים‬

40. ‫כיתת לימוד בבית הילדים של תנועת דרור עם דגם של "חומה ומגדל"‬
‫שזצ'ין, פולין. 6491. ילדים שרים במקהלה בבית הילדים של טוץ‬

41. ‫שזצ'ין, פולין. 6491. ילדה רוקדת בבית הילדים של טוץ‬

42. ‫לסיום‬
‫פעולות ההצלה מגיעות לסיומן. רב הילדים הניצולים נאספו, טופלו וזכו לאהבה וליחס חם‬
‫ואמהי והגיעו לארץ ישראל. ארוכה היא רשימת הנשים והגברים אשר פעלו להצלתם,‬
‫לשיקומם ולחינוכם של הילדים, אשר הזוועה חרטה חריצים כה עמוקים בגופם ובנפשם.‬
‫המדריכים, המובילים בדרכים, מזייפי התעודות - כולם פעלו במסירות אין קץ וחשו שזכות‬
‫נפלה בחלקם "להיות שם" בשביל הילדים. הם פעלו עלומים וללא שכר, וכך נותרו עד‬
‫היום, אך פועלם ייזכר.‬
‫גדולה זכותם של הילדים ששרדו את תופת המלחמה, שעמדו בתלאות הדרכים ולקחו‬
‫חלק כלוחמים קטנים - גדולים במאבק על קום המדינה.‬

43. ‫על סיפון האנייה "תיאודור הרצל", מתקרבים לחוף הנכסף‬

44. ‫פרק הבריחה אינו מוכר לרבים ואינו מונצח באופן רציני ומשמעותי. אנו, עמותת "מורשת‬
‫הבריחה", רוצים לתת לפרק זה את המקום הראוי לו בזיכרון הקולקטיבי ולהעלות את‬
‫המודעות לתרומתו של ארגון הבריחה להצלת פליטי השואה, לעלייתם ארצה ולהקמת‬
‫המדינה.‬
‫אנו מזמינים אנשים שהיו פעילים בתנועת הבריחה, ניצולים שנעזרו בה, קרובי משפחה, דור‬
‫המשך וכל מי שהנושא קרוב לליבו להצטרף לעמותה ולסייע בפעילותה.‬
‫למידע נוסף ולתרומות אנא פנו אלינו:‬
‫מייל:‬
‫טל':‬
‫פקס:‬
‫כתובת:‬
‫אתר:‬
‫פייסבוק:‬
‫‪habricha45@gmail.com‬‬
‫8888926-45)0(-279‬
‫8582945-3)0(-279‬
‫ד"ר מירי נהרי‬
‫ת.ד. 54‬
‫רמת השרון 1000174‬
‫/‪www.habricha.org.il‬‬
‫5491‪https://www.facebook.com/Habricha‬‬
‫אנו מודים על התמונות לארכיונים של "יד ושם", "יד טבנקין" ו"בית לוחמי הגיטאות"‬
‫:‬