1. אפולו ודפנה
תסריט מאת: נועה לינק
אני מאוד אוהבת את סיפורי
המיתולוגיה ואני ממליצה לכם
לקרוא את הספר: "מיתולוגיה
יונית לילדים / רקפת זוהר"
המיתולוגיה היוונית היא אוסף המיתוסים שנוצרו ביוון העתיקה. מיתוסים אלה
מתארים, בין היתר, תיאור האלים בדמות אנוש, תולדות עלילותיהם, ועלילות
גיבורים בני תמותה או חצאי אלים. )מתוך ויקיפדיה(
2. המספר: ארוס בנה של אפרודיטה אלת האהבה, נהג
לעופף עם קשת על כתפו ולירות חיצים באנשים. מי שפגע
בו חץ זהב היה מתאהב באדם הראשון שראה. מי שפגע
בו חץ עופרת היה מתמלא בוז לאהבה וגם לאוהבים.
אפולו: יושב על סלע ומתבונן בדפנה.
דפנה: משחקת על גדת הנהר.
ארוס: טייל ביער ורואה את אפולו מסתכל על דפנה.
)אומר בצחקוק( "הא! ממש קורבן מושלם" ויורה חץ זהב
לליבו של אפולו.
אפולו: מסתכל על דפנה ואומר:"כמה שאני אוהב אותה"
ארוס: יורה חץ נוסף לליבה של דפנה.
דפנה: "לעולם לא אנשא, אני חופשיה לעשות מה
שמתחשק לי בלי בעל מעצבן או ילדים נודניקים.
3. המספר: "לפתע נפל אצטרובל על ליד דפנה היא הסתכלה
ענפי העץ וחשבה שיש שם משהו. ואז שמעה קול אנחה, היא
ברחה במהירות מחוץ ליער."
דפנה: בורחת מחוץ ליער.
אפולו: "חכי )קורא לדפנה( אל תפחדי! זה אפולו אני אוהב
אותך!"
דפנה: מפחדת מדבריו של אפולו וממשיכה לברוח. אומרת
לאפולו: "עזוב אותי אתה לא מבין שאני לא רוצה אותך?"
המספר: "חץ הזהב של ארוס גרם לכך שאפולו לא שמע דבר
ממה שאמרה דפנה."
אפולו: תפס בשולי שמלתה של דפנה.
דפנה: )בצעקה( "אבא תעזור לי!!!"
4. המספר: "אל הנהר הבין שנותרה לו רק דרך אחת
להציל את בתו מאהבת אפולו."
אל הנהר: "היי שלום ילדתי היפה והאהובה"
המספר: "באותו רגע הרגישה דפנה שמשהו עוצר
אותה במקומה. רגליה נאחזו באדמה כאילו היו להן
שורשים, ידיה התקשו והצמיחו ענפי קטנים, וליבה
התכסה בקליפה עדינה של צמח צעיר. אביה, אל
הנהר, הפך אותה לעץ."
אפולו: נופל על ברכיו ומחבק את העץ הקטן, ולוחש-
"לא התכונתי לפגוע בך, רק רציתי לאהוב אותך ...
לעולם לא אשכח אותך, דפנה שלי."
5. המספר: "אפולו קטף ענף מהעץ
וקלע אותו כזר לראשו. מאותו
יום, היה זר עלי הדפנה לסמלו
של האל אפולו.
בכל ארבע שנים, כשהתכנסו
היוונים למשחקים האולימפים,
היה זר העלים הירוקים מונח על
ראשו של הרץ המהיר ביותר, זכר
לריצתה של דפנה, לאומץ ליבה
ולאהבת החופש שלה."
