3. על היצירה "שולחן", ג'וניה אישיגמי
היצירה "שולחן" מורכבת מלוח פלדה מצופה עץ, שאורכו תשעה מטרים וחצי ועוביו שלושה
מילימטרים, נח על ארבע רגליים. עליו מסודרים, במה שנראה ברגע הראשון כמזנון אירוח
מרהיב, פירות ותבלינים, צמחים, דברי מאפה, קטניות, אורז, פסטה. התחושה היא של
שפע שנפרש על השולחן. אישיגמי, ארכיטקט, השתמש כאן בחומרים מקומיים בלבד
שליקט בשווקים מקומיים.
השולחן הארוך, ששתי רגליים בכל אחד מקצותיו, נע בהילוך אטי, בתנועה שמזכירה אדוות
קלות של גלים. חישובי המשקל והכוח נעשו במדויק, בטכניקות של בניית גשרים. כשנכנסים
לחדר,התחושה היא של פלא, השולחן נע באיטיות בגלים גלים. הקונוטציה המתבקשת היא
לציורי הטבע הדומם השופעים של האמנים ההולנדים במאות ה-71-61; עניינם הנסתר של
ציורים אלו היה בדרך כלל המוות, ואילו אישיגמי אמנם נוגע במוות וחניטה, אך גם מציע סוג
של המשכיות, אולי הבטחה למעין חיים אחרי המוות. המידות של השולחן, השפע שעליו
המסודר לפרטי פרטים והתחושה של צפייה בקסם צורבים את העבודה בזיכרון.
4. יצירה זו איננה רק עוד מיצב פיסולי, ראשית קסמה מהלך על הצופה מרגע היכנסו לחדר. לפנינו מוצב מעין
"שולחן פלאים" עליו מסודרים בכפיפה אחת ירקות העונה וחפצים האופייניים למקומותינו. כצופה, אמנם
לא יכולתי לגעת במוצגים, אך ראיתי וחשתי את תנועת הגלים שהשולחן מייצר. הפלא הוא גודל השולחן
ויכולתו להישאר יציב למרות הפריטים המונחים עליו. עבודה זו משלבת מיצב "טבע דומם" קלאסי ההופך
ל"טבע נע" המייצר תנועה, שווי משקל,פלא וארכיטקטורה המתגרה בכוח הכבידה ומזמינה את הצופה
לחקור כיצד נעשה הפלא הזה..
5. מתוך העיתונות:
"מה אתה מחפש, בעצם? אני שואלת את האמן היפני ג'וניה אישיגמי, בעודו משוטט בשוק הפשפשים ביפו. "כל דבר
,"Kawaiiהוא מנסה להסביר, משתמש במילה היפנית שאין לה באמת מקבילה באף שפה אחרת, המתארת משהו חמוד
ומתקתק, דקדנטי ומטופש, סימפטי ופתטי בו-זמנית. מלווה בפמליה קטנה, הוא בוחר פה ושם פמוט מצועצע, זר של פרחי
פלסטיק, קופסאות פח, ספרון המאגד ציורי ילדים. יום קודם שוטט בשוק מחנה יהודה ואת שלל יומו מיפו הוא יצרף
לצרורות הנענע, הפטרוזיליה והתפוחים שקנה בשוק הירושלמי.
המצבור האקלקטי הזה יונח באופן מתוכנן ומפולח היטב על גבי שולחן גדול מידות, שיוצב בתערוכה הפותחת של מוזיאון
ישראל, בחודש הבא ...
השראה ארכיטקטונית
אישיגמי, ארכיטקט בהשכלתו, עבד תקופה מסוימת במשרד האדריכלים "סאנא" היפני, שזכה השנה בפרס פריצקר
לאדריכלות. הוא נמנה עם צוות מתכנני "המוזיאון החדש" בניו-יורק, ולא מקרי הדבר שלאחר שתכנן מוזיאונים פנה
להתמקד באמנות בעצמו. גם עבודות האמנות שלו מבוססות ארכיטקטורה.
"אני יוצא מנקודת מבט אדריכלית ורואה את האמנות כחלק מהשדה האדריכלי, ולא להיפך", הוא אומר בשיחה עם
"גלובס", על כוס קפה בשוק הפשפשים. "לדעתי הפונקציה של האובייקט מאוד חשובה, גם באמנות. הנוכחות של
האובייקט והיחס בינו לבין החלל מייצרים את החוויה של הצופה", הוא מסביר את העבודה שלו - אמנות על-פי פרוגרמה,
כמו בניין לכל דבר.
היצירה "שולחן", שהוא מציג במוזיאון ישראל, מורכבת מלוח יחיד של פלדה דקיקה, בעובי 3 מילימטרים בלבד, הנראית
ברוחב 04.2 ובאורך של יותר מ-9 מטרים, הנח בפשטות על 4 רגליים בפינותיו.
"הוא דק כנייר אבל שוקל כ-001 ק"ג", מסביר אישיגמי. שולחן הפלדה מצופה בעץ מייפל ונראה כתעתוע ראייה - שולחן
שגדל לממדים מופרזים, שאינם מותאמים למידת אדם.
הלוח הדקיק מעצם טבעו וחומריותו מתנועע מעלה ומטה בתנועה קלה ומתמדת, כמו בהילוך אטי.
"השולחן כמו נאבק בכוח המשיכה ומערים עליו", מתארת זאת האוצרת סוזאן לנדאו. גם הפריטים שעל השולחן מסודרים
בשיווי משקל עדין. "בניגוד לציורי הטבע הדומם השופעים שציירו האמנים ההולנדים במאה ה-71 השולחן של אישיגמי
הוא מעין 'טבע נע'.
אורכו מזכיר את השולחן הארוך המקובל בתיאורי הסעודה האחרונה, רק בלי הנוכחות האנושית", כותבת לנדאו. אולם
אישיגמי מציין כי דגם השולחן דומה בכל - חוץ ממידותיו, לשולחנות שעיצב בהזמנה מסחרית עבור מסעדות. את סידור
הפריטים שליקט הוא ממפה במדויק, כך שניתן יהיה לשחזרם, להחליפם ולהציבם באותה נקודה בדיוק, כאשר אלה יקמלו
ויירקבו - טבע דומם, או "טבע מת" מתכלה, כפי שאהבו אמני הרנסנס וימי הביניים לראותו".
6. )1002( Sam Taylor-Wood - Still Lifeסרט וידאו
תמונות סטילס מהוידאו
סם טיילור-ווד, בריטית, ילידת 7691, היא צלמת, קולנוענית,
וחברה בקבוצה המכונה אמנים בריטיים צעירים.
האמנית גם מתייחסת בעבודת הוידאו לציורי הטבע הדומם
השופעים שציירו האמנים ההולנדים במאה ה-71, אלא שהיא
בוחרת ליצור תנועה דרך תיעוד תהליך הרקבון של הפירות
והירקות, דבר המנציח את תחושת הארעיות והזמן החולף (ממנטו
מורי) שהיטיבו לציירי ציירי הטבע דומם.
7. סם טיילור ג'ונסון עושה תצלומים וסרטים הבוחנים, באמצעות תרחישים טעונים מאוד, את התנאים
החברתיים והפסיכולוגיים המשותפים שלנו.
עבודתה של טיילור ג'ונסון בוחנת את הפיצול בין ההוויה ומראה, לעתים קרובות הצבת הנושאים
האנושיים שלה - גם ביחידים או בקבוצות - במצבים שבם הקו בין תחושת העצמי הפנימית וחיצונית הוא
בקונפליקט. בסרט זה, טבע דומם (1002), מוצבת קערת פירות הדועכת למול עינינו בקצב מואץ, הקשר
לממנטו מורי מובן היטב, הבלות החיים והזמן החולף. טיילור ג'ונסון גם חקרה מושגי משקל וכובד של ב,
תמונות שקולות נוגהות וסרטים כמו התעלות (3002) וסדרה של דיוקנאות עצמיים (דיוקן עצמי מושעה
אני - )VIIIהמתארות את האמן צף באוויר ללא סיוע של כל תמיכה נראית לעין. בסרטה של המאה
שעברה (6002), מה שנראית כתמונה סטטית של קבוצת אנשים חושף את עצמו לאט לאט להיות
לקחת אמיתי, שצולם, בעיתוי באורך של סיגריה בוערת: הסרט הוא סטטית לחלוטין מלבד שלא מרצון
מהבהב, רעד ונשימה בקושי נראית לעין של ארבעה שחקנים ללא תנועה, כולם מסודר סביב דמות
מרכזית כמו בדיוקן קבוצתי שצויר על ידי רמברנדט או קרוואג'ו.
